התורה פטרה את האונס מחיוב שנאמר 'ולנערה לא תעשה דבר'[1]. דין זה נאמר אף בדיני ממון, מלבד אדם המזיק שדרשו חז"ל לחייבו באונס מהפסוק 'פצע תחת פצע' שאדם מועד לעולם[2], ואף בזה נחלקו הפוסקים האם חייב באונס גמור, כגון סערה של אליהו[3].
טענת אונס בממון
לפיכך, יש טענת אונס בממון לפטור את מי שחייב עצמו חיובי ממון, כגון המחייב עצמו ממון אם לא יקיים התנאי, ומפני האונס לא קיים התנאי, פטור ממה שחייב עצמו אם לא יקיים התנאי[4]. לדוגמא, לוה ששילם מקצת החוב והמלוה הפקיד את השטר שנכתב על כל הסכום ביד שליש, בתנאי שאם הלוה לא ישלם את שאר החוב עד זמן פלוני יחזירו את השטר למלוה[5], והלוה לא קיים את התנאי מפני איזה אונס, לא יחזירו השטר למלוה[6].
אונס השכיח
הפוסקים כתבו שהאונס הפוטר הוא אונס שאינו שכיח, כגון שפתאום נעשית מלחמה בין המדינות, אבל אם אירע אונס שכיח או אפילו רק מקצת שכיח (שכיח ולא שכיח), כגון סערה בעונת הסערות, האונס אינו פוטר ובעובדא של המלוה שהפקיד את השטר אצל השליש על תנאי, מחזירים את השטר למלוה, הואיל והאונס עלול שיהיה, היה ללוה להתנות מתחילה שבאונס זה לא יחזירו השטר למלוה[7].
לאידך גיסא, המקבל על עצמו חיובי ממון אפילו על אונס, אין האונס פוטרת מחיוב שהתחייב מרצונו, ואפילו לא חייב עצמו בפירוש אלא החיוב שמחייב עצמו מובן מתוך הענין, כגון השואל שכל הנאה שלו היא שירדה התורה לסוף דעתו שמחייב עצמו אפילו על האונס[8].
אונס אינו מחייב
אונס פוטר מחיוב ממון אבל אינו מחייב חיוב ממון (אונס רחמנא חייביה לא אמרינן), דהיינו, אם שמעון התחייב איזה חיוב אם ראובן יקיים איזה תנאי, ומפני האונס לא קיים ראובן את התנאי, אין שמעון מתחייב. דוגמא, ראובן שהתנה עם שמעון שאם הוא (ראובן) יפקיד עד זמן פלוני סכום כסף בבנק, יקוים השותפות, ומפני איזה אונס לא הפקיד ראובן הכסף בזמן המיועד, לא מתחייב שמעון לקיים השותפות[9].
סוגי אונס:
האונס של 'ולנערה לא תעשה דבר' הוא אונס שאחרים כופים עליו, אבל לדינא גם אונס מפני סיבה שלא אחרים כופים עליו, פוטר מחיובי ממון.
א. אונס חולי: אונס חולי פוטר מכל חיוב ממון, כגון ראובן שתובע משמעון בבית דין שחייב לו ממון, והשיב שמעון שיש לו ראיות לפטור עצמו אבל אינם בידו כעת, והתחייב בקנין שאם לא יביא הראיות עד שלושים יום יהיה ראובן נאמן בטענתו, וחלה שמעון תוך הזמן ולא הביא ראיותיו, לא איבד שמעון את זכותו להביא ראיה[10]. וכן פועל שנשכר לעבוד משך זמן, כגון שנה, וחלה תוך הזמן ונתרפא, האונס פוטר אותו להשלים את הזמן שחלה[11].
ב. אונס שכחה: הדין הוא שמי ששכח שיש לו אבן בחיקו ועמד והזיק דינו כשוגג שחייב בנזק (שאדם מועד לעולם) אבל פטור מארבעה דברים[12], הרי ששכחה פוטר בדיני ממון[13]. יש שכתב שאם שכח בגלל שנתעצל בדבר אין זה אונס וחייב אף בדיני ממון[14] שזה כתחילתו בפשיעה וסופו באונס[15], אבל יש שכתב שיש לחלק בין חיוב מצוה לחיוב ממון, שרק במצוה שהתורה מחייבת לעשותה כגון תפילה או קריאת שמע חייב לזרז עצמו לקיים המצוה ובזה השכחה היא פשיעה, אבל בחיוב ממון שחייב עצמו מרצונו אין חיוב לזרז עצמו לקיים החיוב שקיבל על עצמו, ולכן אם חייב עצמו להביא ראיות עד הזמן ושכח תוך הזמן להביא ראיותיו, לא איבד זכויותיו[16]. יש שכתבו שחיובי שומר שונה משאר חיובי ממון וחייב לזרז עצמו שלא ישכח אנה הניח את הפיקדון, הואיל ש'כל לא ידענא פשיעותא היא', ולכן מחייבים את השומר ששכח אנה הניח את הפיקדון אפילו שברור לו שהניחו במקום משומר[17].