בגליונות הקודמים[1] נתבאר שאסור לקדם ולזכות בדבר שאחר היפך לזכות בו, ונקרא רשע. אולם דעת כמה פוסקים שדין זה לא נאמר במציאה, ואף מקח שנמכר בזול שהמוכר והלוקח הסכימו על המקח דינו כמציאה, ומותר לאחר לקדם ולזכות במקח[2].
לפי האמור דנו הפוסקים באופנים במי שכבר היפך במקח האם מותר לאחר לקדם ולזכות.
שליח שקנה לעצמו
שליח שנשלח לקנות מקח מסויים בעד המשלח, וקנה השליח לעצמו, נקרא רמאי[3]. יש שכתבו שאף אם היה ידוע שהמקח שנשלח לקנות הוא בזול, וקנה לעצמו, נקרא רשע אע"פ שהמקח בזול, שהרי המשלח סמך עליו שיעשה שליחותו[4]. ויש שכתבו דבמה שקנה לעצמו מקח שהוא זול אינו רשע שהרי דינו כמציאה, אבל אם המשלח נתן לו מעות לקנות והשליח שינה ולא קנה במעות המשלח אלא במעותיו שלו קנה לעצמו אבל נקרא רמאי שרימה את המשלח שסמך שיעשה שליחותו[5].
ונראה שאם לא היה ידוע שהמקח הוא זול או שמעיקרא לא היה המחיר בזול, ונשתנה המחיר בין המינוי לקנין, מותר לשליח לקנות לעצמו ואינו רמאי במה שלא קנה בעד המשלח, שלא על דעת כן נעשה שליח[6].
מהפך מחמת השתדלות לעשות מציאה
השתדלות שלא בגוף הנכס:
מי שהוציא ממון כדי לאפשר לקנות דבר מסויים אבל עדיין לא זכה בו, ועשה ההשתדלות מן הצד ולא בגוף הדבר, כגון שהוציא הוצאות שהעיירה תיתן רשות לבנות על קרקע מסויים שעומד למכירה, ולאפשר בזה להרויח על ידי הבניה אבל לא השתדל המוכר הקרקע עצמו, ולאחר שהשיג הרשיון בא אחר וקדם וקנה, נחלקו הפוסקים האם הזוכה נקרא רשע הואיל והראשון דינו כמהפך שהשקיע להשיג הרשיון ובמה שזה קדם וזכה הפסיד ההשקעה[7], או שדינו כמציאה שכעת אפשר לבנות להרויח[8].
השתדלות בגוף הנכס:
הוציא הראשון הוצאות על הקרקע עצמו, כגון שנתן מעות למוכר גוי שמחמת זה נסתלק מהנכס וקדם אחר וזכה בנכס, יש אומרים שאזי הקרקע כאילו כמשכון בידו לגבות ההוצאות, וחייב מי שקדם וזכה להחזיר המעות שהוציא הראשון. הואיל וכך, זה שקדם וזכה נקרא רשע שכיון שצריך להחזיר המעות אין זה מציאה[9], אבל יש שכתבו שאף בזה אינו חייב השני לפצות את מי שהוציא הוצאות, ועל כן אין דינו כרשע במה שזכה אלא כשאר מציאה במקח וממכר[10].
מקח שנמכר בהכרזה
הפוסקים דנו בנכס שבגלל עיקול עומד להימכר בהכרזה (אוקשע"ן) ובעל הנכס רוצה למנוע מאחרים שיעמדו על המקח כדי שיזכה בעצמו או על ידי שלוחו בנכס בזול, האם זכותו למנוע זאת מהאחרים.
לדוגמא, בית שלא שילמו המשכנתא לבנק ובגלל זה העמידו הבית למכירה בהכרזה, או מי שלא שילם המס על הסחורה ומחמת זה העמידו השלטונות את הסחורה למכירה.
יש שכתבו שבעל הנכס דינו כמהפך ואסור לאחרים לקדם ולזכות, וגם אם עומד למכירה בזול שדינו כמציאה, עדיין כופין בזה על לפנים משורת הדין, או שיש בזה מנהג הכשרים[11], ויש שכתבו שאם גם נכרים עומדים על המקח מותר לאחר לקדם ולזכות[12].