תנאי שלא ימכור למצרן
תקנת חז"ל היא שהמצרן מסלק ללוקח[1] אבל כבר מעת שנודע למצרן שהנכס עומד לימכר ללוקח ,יכול המצרן לתבוע מהמוכר שימכרנו לו[2] – אם בנסיבות המכירה נוח לו המצרן כמו ללוקח[3] - ואין ביד המוכר למנוע ממנו לסלק את הלוקח ולהעביר את המקח לעצמו אלא אם כן חוזר לגמרי מרצונו למכור[4]. אף אם אמר המוכר לפני המכירה שאם המצרן יקחנו מהלוקח חוזר בו מהמכירה, ומכר ללוקח, מוציא המצרן מיד הלוקח[5], אבל זכותו בעת המכירה לפרש בלשון תנאי שאם יזכה המצרן יחזור בו מהמכירה ואזי אם המצרן סילק ללוקח, חוזר המכר[6].
תנאי בגוף מכר
התנה הלוקח תנאים במקח לטובתו, המצרן מסלקו אפילו לא נגמרה המכירה, שהרי אין ללוקח רשות להחזיק המקח לעצמו[7]. התנה המוכר תנאים במכירה שאין לו טובה מקיום התנאי[8], לא יכול המצרן לסלק את הלוקח מהנכס לפני שהתקיימו כל תנאי המכירה לכל פרטיה[9], ואז יתבע מהלוקח שיעביר הנכס אליו[10].
חשש הפסד למוכר
חז"ל לא תקנו זכות מצרנות אם המוכר חושש כשימכור למצרן יפסיד או ימנע מאיזה רווח[11], כגון שהלוקח משלם את המחיר על-ידי משכנתא שהמוכר מלוה לו על פי היתר עיסקא[12], והמצרן אינו איש בטוח למוכר כדי שילוה לו אפילו אם הוא איש אמיד[13], ואזי גם אם המצרן רוצה לשלם מיד את כל כסף המכירה, יכול המוכר לומר שמעדיף למכור ללוקח עם משכנתא מאשר למכור למצרן בעד מזומנים, ויש שכתב שאם המצרן ידוע כאיש בטוח לא יכול המוכר לעכב למכור לו בתנאים שמוכר ללוקח, כגון שהסכים שהלוקח ישלם בתשלומים[14].
אסור למוכר להערים על המצרן כאילו יש לו הפסד כשימכור לו[15]. וכתבו הפוסקים שאף אם לא גילה המוכר בעת המכר שמקפיד על חשש הפסד או מניעת רוווח, כגון שמוכר בתשלומין ויתכן שאינו סומך שהמצרן יעמוד בתשלומיו, בסתם הקפיד על זה, ועל כן לאחר המקח איבד המצרן זכותו אפילו הסכים המוכר עתה למכור לו[16]. אבל אם המוכר אומר שגם בתחילה לא הקפיד, לא איבד המצרן זכותו[17].
מוכר או משכיר מפני צורך דחוף
המוכר או משכיר מפני איזה צורך דחוף, וחושש המוכר למכור למצרן שמא המכר יתעכב, אין זכות למצרן[18]. כל זה כאשר מוכר לפרנסתו, כגון לקנות נכס אחר להרוויח מחייתו, אבל אם מוכר למשא ומתן בעלמא לא איבד המצרן זכותו[19]. הפוסקים דנו האם המוכר כדי לקנות מגורים במקום אחר בכלל מחיה[20].
מחילת הזכות:
הציע המוכר למצרן וסירב
מוכר שמציע למצרן לקנות במחיר שעומד למכור ללוקח[21], והוברר הדבר שאין חשש ערמה בדבר, כגון שהלוקח הציע למצרן מכבר שיקנה במחיר זה[22], והמצרן השיב אף למוכר שאינו מעוניין לקנות ומכר ללוקח, איבד המצרן זכותו[23], אבל יש שכתב שאם אפשר לפרש הלשון שלא היה מחילה גמורה לא איבד המצרן זכותו[24]. יש שכתב שמה שתיקנו שהמצרן שמחל איבד זכותו הוא לטובת המוכר שלא יצטרך להמתין לו, ולכן אם לאחר המכירה מוכן המוכר לתת למצרן, לא איבד זכותו[25], אבל יש שכתבו שהמצרן איבד זכותו[26].