לדחות פועל אחר ממשרתו
אסור להציע עצמו למעביד אם בזה ידחה פועל אחר ממשרתו אפילו אם לא עשה עמו חוזה לזמן[1]. עשה הפועל עם המעביד חוזה לזמן, ומפני שהשני דחה אותו אינו משלם הבעל הבית כפי החוזה, דנו הפוסקים האם הפועל השני חייב לפצות את הפועל הראשון[2].
להציע עצמו לאחר גמר החוזה עם הראשון
לעומת זה, אם המעביד שכר את הפועל עד זמן שקבעו ביניהם, וכבר נגמר הזמן ועדיין לא קבע עם הפועל שימשיך לאחר כלות הזמן, אין איסור לפועל אחר להציע עצמו אפילו תוך זמן[3], אבל אם מנהג המקום הוא להמשיך עם הפועל הראשון לאחר כלות החוזה דינו כקבע עם הראשון ואסור להציע עצמו אפילו לאחר כלות הזמן[4].
להציע עצמו למעביד שפסק לשכור פועל
וכן כתב המחבר שאסור להציע עצמו לעבודה למעביד לאחר כאשר זה קבע עם פועל אחר ופסק עמו המשכורת[5].
אכן בביאור דין זה נחלקו הפוסקים כדלהלן:
פועל שהשביח העסק
יש שכתב שדין זה נאמר רק בפועל שכבר עבד מקודם אצל המעביד ובטרחתו הועיל לעסק, שבזה זוכה לעדיפות לעומת פועל אחר, ודינו דומה ל'עני המנקף בראש הזית' שקבעו חז"ל שבגלל טרחתו אסור לאחר לקדם ולזכות, ודינו כגזל מדבריהם שיש שכתבו שמוציאים בדיינין[6], אבל אם רק עתה קבע המעביד עם הפועל מותר לאחר להציע עצמו כי יתכן שלא ימצא בעל הבית נוח כזה ודינו כמציאה שמותר לקדם ולזכות במציאה שאחר היפך בה[7], ואף כאן מותר להציע עצמו אפילו לאחר שהבעל הבית פסק עם הראשון[8].
מלמד לעומת פועל
ויש שכתב שדין זה נאמר גם בפועל סתם שלא עבד עדיין אצל המעביד. לאחר שהמעביד קבע עמו שיעבוד אצלו ופסקו המשכורת בוודאי סמכה דעתו שהמעביד לא יהיה מחוסר אמנה לחזור בו, אולם שונה דינו של מלמד - או כל התעסקות שנאמר בו קנאת סופרים תרבה חכמה -, שאזי אפילו לאחר שהבטיח לו שישכור אותו מותר למעביד לחזור אחר מי שילמד יותר טוב, ולכן לא סמכה דעתו של המלמד עד שיתחיל ללמד ולכן מותר למלמד אחר להציע עצמו[9].
פועל שעבד כבר בבית המעביד
ויש שכתב שהן בפועל והן במלמד שהמעביד קבע עמו ופסקו המשכורת ודאי סמכה דעתו של הפועל וכל שכן המלמד[10] שהמעביד לא יחזור בו ולכן אסור לאחר להציע עצמו, אבל אף אם עדיין לא פסק עמו אסור להציע עצמו כאשר הפועל היה נשכר אצל בעל הבית עד עתה לזמן ונגמר הזמן שנקבע בחוזה, ולולי שבא השני היה פוסק עם הפועל לתקופה חדשה במשכורת הקודמת, ואזי אסור להציע עצמו הגם שהבעל הבית והפועל ראשון לא קבעו עדיין המשך החוזה[11].
מעביד שמציע לפועל שעובד אצל מעביד אחר
כתב המחבר שמותר לבעל הבית להציע למלמד אצל בעל הבית אחר לעזוב את משרתו ולעבוד אצלו[12], ואין בזה משום איסור של 'מהפך בחררה ובא אחר ונטלו'. כל זה כשמותר למלמד לחזור בו מעבודתו אצל המעביד הראשון, כגון שלא עשה קנין ואין בחזרתו משום דבר האבד למעביד[13].
בטעם הדבר, יש שכתבו שהמדובר כגון מלמד שלא כל אחד דומה בהסברה, לכן בעד הבעל הבית דינו כמציאה[14], או במקצוע שאין הדרך לחפש מומחים שגם מפני זה נחשב הדבר כמציאה[15], אבל יש שכתבו שרק במלמד וכדומה בדבר מצוה התירו, אבל לא משום שזה דבר שאינו מצוי[16]. ויש שכתבו שכל שמשרתו תלוי בדעת אחרים ולא סמכה דעתו של הפועל בזה, מותר למעביד אחר להציע שיעבוד אצלו[17].
וכתבו האחרונים שאם אסור מדינא לפועל אחר להשכיר עצמו גם לבעל הבית אסור לשכור פועל שעובד אצל אחר[18].