ראובן קיבל הצעה להשקיע כסף אצל שמעון. לשמעון יש בין הבריות שם של אדם נאמן, אך אני יודע על מספר אנשים שהונו על ידו. שמעון שידע מכך ביקש שאבטיח לו שלא אספר זאת לאחרים ועשיתי זאת. עתה כשבא ראובן לשאול אצלי אודות ההשקעה אצל שמעון, איני יודע כיצד לנהוג. מצד אחד, אני רוצה לספר לו את האמת ולהציל את ממונו. מאידך, הרי הבטחתי לשמעון שלא אספר לו. בכל אופן, אני חושש מתביעה נגדי.
שאלה: מה אני רשאי לומר לראובן?
תשובה: איסור סיפור לשון הרע ידוע לכל. אך זאת יש לדעת, ישנם מקרים שלא זו בלבד שמותר לספר לשון הרע, אלא יש בכך אף חובה. לעיתים המכסה את האמת עובר בלאו של 'לא תעמוד על דם רעך' (ספר המצות להרמב"ם ל"ת רצ"ז ועיי"ש שמכליל בכלל לאו זה כל שיודע עדות לטובת חבירו ואינו מעיד שמפסידו בכך. והוסיף לכתוב שיש בזה אף משום השבת אבידה.) שמשמעותו שעליך לעשות כל שביכולתך כדי למנוע את הפסד מעות חבירך. מצות עשה זו בתוקף כל זמן שיכול למנוע הפסד מחבירו.
וזה לשון ספר פתחי תשובה (על שו"ע אורח חיים סימן קנ"ו) 'הנה המגן אברהם וכן בספרי המוסר האריכו בחומר איסור לשון הרע, וראיתי לנכון להעיר לאידך גיסא, שיש עון גדול יותר מזה, וגם הוא מצוי ביותר, וזהו מי שמונע עצמו מלגלות אוזן חבירו במקום שיש צורך להציל עשוק מיד עושקו, מפני שחושש לאיסור לשון הרע כו'. ובאמת שהנוהג כן גדול עונו מנשוא, ועובר על לא תעמוד על דם רעך. והוא הדין גם לענין ממון, כי מה לי חותר מחתרת או שרואה משרתיו של חבירו שגונבים ממנו, או שותפו שגונב מהעסק שלו, או שחבירו מטעהו ומאנה אותו במקח וממכר, או שבתמימותו מלוה מעות לאדם שהוא לו רשע ולא ישלם'.
ולגבי הבטחתך שלא לספר, מצאנו שדנו בפוסקים במעין דא. במי שיודע עדות לחבירו אך הבטיח לבעל הדין שלא יעיד. יש שאסרו לו לומר את העדות אלא אם כן יתיר לו חבירו את שבועתו (מהרי"ו הובא בסמ"ע וש"ך ריש סימן כ"ח). ואחרים תמהו דכיצד שבועה חלה כאן? והרי נשבע לעבור על דברי תורה בלאו של 'ולא תעמוד' וכנ"ל (ט"ז שם וביורה דעה סימן רכ"ח סקמ"ב). ובפוסקים (תומים סימן כ"ח ובנתיבות שם סק"א) הכריעו וחילקו בין היכא שרק היתה אמירה בעלמא דאין צריך חבירו להתירו אלא לרווחא דמילתא, ואם אינו רוצה להתירו או שאינו כאן ליכא למיחש. אמנם אם נשבע ממש, יש בזה כמה חילוקי דינים (עיין בדבריהם וביורה דעה סימן רל"ט סעיף ז') וצריך לשאלת חכם.
אשר על כן, לא מיבעיא כששאל לדעתך שעליך לספר לו את האמת. אלא אף אם לא שאל אותך, מצוה עליך לגלות את אזנו שמניח מעותיו בסיכון. אך זאת יש ליזהר, לספר את העובדות כמו שהן וכמה שנצרך ולא להוסיף עליהן. דבר זה נוגע הרבה גם לענין שידוכים, ויש להתייעץ עם מורה הוראה האיך לענות ומה חייב לומר ומה שאסור לומר. (עיין חפץ חיים חלק ב' כלל ט' בענין זה בארוכה).