בגליון הקודם[1] התבארו חילוקי הדין של המשכיר כשהתקלקל השכור, חיובי המשכיר להעמיד מושכר חילופי וחיוב השוכר לשלם דמי שכירות[2]. 

להלן מתבארים חיובי השוכר לשלם דמי השכירות כשלא התקלקל השכור, אבל מפני איזה אונס לא השתמש בו השוכר.

כללי אונס:

 מזלו של השוכר או של המשכיר

בדיני שכירות הכלל הוא, שאם האונס שמחמתו לא השתמש בשכור הוא מפני מזלו של השוכר, כלומר, שהאונס תלוי בו, חייב השוכר לשלם דמי השכירות[3], ואף אם האונס אינו תלוי בוודאי בשוכר אבל  השוכר בלבד ידע שאפשר שיהיה ואילו המשכיר לא היה צריך לדעת שאונס זה עלול להיות, חייב השוכר בדמי שכירות, שעליו מוטל להתנות בתחילת השכירות שאם יארע האונס ו לא יתחייב לשלם דמי שכירות, וכיון שלא התנה גילה דעתו שאפילו אם יארע אונס חייב לשלם, אבל אם שניהם ידעו שאפשר שהאונס יהיה או שניהם לא ידעו, והרי זה ספק מפני מי אירע האונס, הואיל ולא התנו המוציא מחבירו עליו הראיה, ולכן אם השוכר לא הקדים מעות פטור לשלם דמי השכירות[4].

אונס כסיבה לפטור

הדיון בשל מי אירע האונס הוא רק כאשר מובן שהאונס שייך כסיבה לפטור את השוכר מתנאי השכירות, אבל אם יש נימוק שהאונס אינו שייך לתנאי השכירות, חייב השוכר בכל דמי השכירות, כפי שיבואר.

המקורות לכללים אלה הם בדיני שכירות ממון ושכירות פועלים, כאשר בזה שכירות ממון ופועלים דומים, אך  לפנינו נדון רק בנוגע לדיני שכירות ממון.

נאנס מלהחזיר המושכר

בשכירות מטלטלין חייב השוכר להחזיר את המוכר בזמן שנקבע. להלן חילוקי דין אם אירע לשוכר אונס שמונע ממנו להחזיר את המושכר לזמן שנקבע.

שכירות לזמן ידוע

השוכר מכונית לזמן ידוע כגון שבוע, שדמי השכירות מחושבים כפי אורך הזמן ששכר, ובגמר הזמן החיוב על השוכר להחזיר את המכונית למשכיר, ולא פירש לאיזה צורך שכרו, ובגלל מזג אויר גרוע התעכב ולא החזיר את המכונית בזמנו, חייב השוכר בכל דמי השכירות, כי תנאי השכירות היה לשלם בעד הזמן שמעכב את המכונית עד שיוחזר מבלי להתחשב בסיבה שלא החזיר אותה בזמן שקבעו מתחילה, ולכן אין כאן טענת אונס שהשוכר פטור עליו[5].

שכירות לפי הצורך

לעומת זה, אם השוכר פירש את הצורך למענו שכר את המושכר המובן הוא שהצורך הוא מתנאי השכירות, לפיכך אם אירע אונס שהשוכר לא היה יכול לצפות, אינו חייב בכל דמי השכירות, כגון שאמר ששוכר את המכונית לנסוע למקום פלוני, והיה צפוי להחזיר את המכונית אחר שני ימים, ומחמת מזג אויר גרוע התעכב ולא החזיר את המכונית בזמן הצפוי, הרי שהצורך לנסוע למקום פלוני היה מתנאי השכירות ועל כן אם השוכר לא היה יכול לצפות את שינוי המזג אויר או אם שניהם ידעו שאפשר שיהיה, פטור השוכר להוסיף על דמי השכירות[6].

אונס בגרימת המשכיר

גם אם השוכר לא פירש את הצורך שלמענו שוכר ורק קבעו זמן שחייב להחזיר את המושכר ואירע איזה אונס לשוכר שרוצה להחזיר את השכור לפני  הזמן אם העיכוב להחזיר לא היה מצדו אלא מפני עיכוב מצד המשכיר, נפטר מדמי השכירות מעת האונס, כגון בשכרות מכוניות שהסדר הוא שהמשרד של המשכיר פתוח בזמנים קבועים כששכר מכונית וחלה באמצע הזמן, ומפני  שהמשכיר נסע לחופשה ואינו מצוי במשרד לא יוכל להחזיר, או אם החוזה עם המשכיר מחייב אותו שאינו יכול למסור את המכונית לנהג אחר, ולא היה יכול להחזיר ע"י שליח[7], בכל אלה פטור השוכר, הואיל והעיכוב אינו ממנו אלא מאת המשכיר[8].