חיוב הלוה לשדל את הערב וזמן הפרעון לערב
פריעת בעל חוב מצוה, לפיכך, לוה שאין לו כדי לשלם החוב חייב להשתדל אצל הערב שישלם את החוב[1]. התברר חיוב הערב לשלם - כפי שיתבאר להלן - נותנים לו שלושים יום, אפילו יש לו מעות כעת לשלם[2]. מת הערב חייבים יורשיו לשלם מנכסי הערב[3].
לוה שיש לו נכסים אבל המלוה יצטרך להוציא הוצאות כדי לגבות מהם, כגון לתבוע חובו בערכאות או לתבוע מהבנק וכדומה, חייב הערב לשלם את החוב ולא מחייבים את המלוה להוציא הוצאות[4].
בירור חיוב הלוה והערב
באופן כללי, הערב חייב לשלם לאחר שהתברר שהחוב שהלוה נתחייב בו עדיין קיים, אבל אם החוב נפקע מהלוה אף הערב פטור על פי הכלל שאם 'ליכא לוה ליכא ערב'[5]. עם זה, חלוקים הדינים בין מלוה על פה למלוה בשטר, ובין 'ערב סתם' ל'ערב קבלן' הן בחובת הבירור, והן בתנאי התשלומים שנתחייב הערב.
חיוב הערב במלוה ע"פ
הלוה נאמן שפרע מלוה על פה. לפיכך, אם טען הלוה ששילם החוב, פטור הערב[6]. וכן אם מת הלוה פטור הערב אלא אם כן הוא תוך הזמן או שהודה בשעת מיתה שלא פרע[7], אכן בערב קבלן נחלקו הפוסקים האם הלוה נאמן לומר פרעתי לפטור הערב קבלן[8].
גם אם הלוה הודה שלא פרע, חייב המלוה לחזור אחר נכסי הלוה לגבות מהם, ואם לא מצא ישבע הלוה שעדיין חייב החוב ושאין לו נכסים לשלם ואז יגבה המלוה מהערב[9]. לא רצה הלוה להישבע שאין לו לשלם, נחלקו הפוסקים האם הערב חייב לשלם[10].
הערב אינו חייב לפרוע מלוה על פה לפני שיודיעו ללוה, שאולי פרע הלוה[11]. יש שפירשו הטעם שחיובי תשלומין של הערב חלים לאחר שהלוה לא פרע, ולפני זה פטור כדין 'איני יודע אם נתחייבתי'[12], ויש שכתבו שחיובי תשלומין של הערב חלים כבר עם קבלת הערבות אבל המלוה חייב לברר שהלוה חייב בדין, ואם לאו, הערב פטור מפני הכלל שאם 'ליכא לוה ליכא ערב'[13].
לוה שאינו יודע אם נפרע החוב, חייב מדינא לשלם החוב כדין איני יודע אם פרעתיך[14]. לפיכך, כשאין לו לשלם, חייב הערב. בביאור חיוב הערב, יש שכתבו שהערב כשקיבל הערבות התחייב למלוה חיובי תשלומים, וממילא דינו כמו הלוה[15], ויש שכתבו שאף אם חיובי ערב חלים אם הלוה אינו משלם, על דעת זה שאם הלוה אינו משלם חיובו נתחייב הערב לשלם[16].
כל זה כאשר אפשר להודיע ללוה (ע"פ פרטי הדין שכתבו הפוסקים[17]) אבל אם הלוה אינו בפנינו מפני שברח, או אם הוא גברא אלמא שלא ציית דינא, ונתברר שהלוה עדיין חייב, יגבה מהערב, אפילו היה יודע מתחילה שהלוה גברא אלמא. היה החוב מלוה בשטר אין הלוה נאמן לומר שפרע, שאם פרע שטרו ביד המלוה מה בעי, ומכל מקום לא יפרע הערב עד שישבע המלוה שלא נפרע מהלוה[18], אף אם הוא ערב קבלן[19].
ערב בעד שני הלוואות
ערב בעד שני הלוואות של שני לווים מאותו המלוה, שהגיע זמן פירעונם, יציין הערב בעת הפירעון למלוה את ההלוואה שהוא פורע כדי שיוכל לגבות את פירעונם מהלוה שפרע בעדו, ולא ידחה הלוה אותו שמא פרעת את החוב של הלוה האחר[20] ואזי יצטרך הרשאה מהמלוה לתבוע ממנו החוב[21], אכן הברירה ביד המלוה לקבל את הפרעון להלואה שהוא רוצה[22].