בגליון הקודם[1] התבאר חיובי השוכר לשלם דמי שכירות כאשר המושכר אצלו ואונס מונע ממנו להחזיר את המושכר, להלן נידון בחיוב השוכר לשלם דמי שכירות כאשר המושכר קיים אבל אונס מונע ממנו השימוש במושכר באמצע זמן השכירות[2].

הכרעת הפוסקים היא שאם האונס אירע מחמת מזל השוכר חייב השוכר לשלם את דמי השכירות ואם האונס מחמת מזל המשכיר פטור השוכר לשלם.

הגדרת מזל השוכר או מזל המשכיר

בהגדרת מזל השוכר או מזל המשכיר נחלקו הפוסקים. יש שכתב שמזל השוכר הוא כאשר האונס אירע בעת שהשתמש בו ולולי זה לא אירע האונס, כגון אנס שלקח את המושכר בעת שעשה השוכר מלאכתו שאילו היה בביתו לא היה האנס לוקח ממנו, זהו מזל השוכר, וחייב בכל דמי השכירות אפילו אם המושכר נלקח לגמרי ולא יחזור אליו שיוכל עוד להשתמש בו[3], אבל אם האנס לקח ממנו את המושכר מביתו כשלא עשה מלאכתו אומדים שזהו מחמת מזלו של המשכיר שאף אם היה המושכר בביתו של המשכיר היה האנס לוקח ממנו, והשוכר פטור מדמי השכירות[4].

יש שהרחיבו בביאור האמור, שמתחילת השכירות קנה השוכר את המושכר להשתמש בו ומתחייב בכל דמי השכירות, לפיכך כל שהמושכר קיים וראוי לשימוש חייב השוכר בכל דמי השכירות אף אם המושכר נלקח ממנו ולא יחזור אליו יותר, שמזלו של השוכר הוא שלא יוכל להשתמש בה, אבל אם המושכר אינו ראוי לשימוש כגון שהמכונית אינה פועלת או שהבית נפל, זהו מזל המשכיר, ולכן אם השוכר אינו יכול להשתמש במושכר מפני שאינו צריך יותר לשימוש המושכר, פטור השוכר מדמי השכירות[5].

אבל יש שכתבו שכל אונס עם גוף המושכר הוא מזל המשכיר אם המושכר לא יחזור למשכיר, כגון שהאנס גזל המושכר, הוא מזל המשכיר, שאיבוד המושכר ממנו נחשב לאונס בגוף המושכר והשוכר פטור מדמי השכירות ואף אם נלקח ממנו בעת מלאכתו, והמושכר קיים לאחר האונס[6].

לסוברים כן, אונס שלא מחמת השוכר שמונע ממנו להשתמש במושכר לגמרי, הוא מזלו של המשכיר שגוף המושכר שלו הוא ובו אירע האונס. מאידך, אם לאחר שעבר האונס אפשר לשוכר להשתמש בו, הגם שאין לו כבר צורך במושכר, חייב השוכר בדמי השכירות שהרי לא נאבד המושכר ממנו לגמרי[7].

מכת מדינה

סוג אונס שמזכה את השוכר הוא אונס של 'מכת מדינה', כלומר, אונס שפגע אף באחרים, שמוכיח שהאונס אינו מפני מזלו של השוכר. בתלמוד מובא דין זה בחגב שפגע ביבול רוב השדות[8] או בנהר ראשי שהתייבש, שהשוכר את השדה בעד תשלום (חוכר), מנכה מדמי השכירות את ההפסד.

בדין זה, אם עדיין נשאר מקצת יבול לא ביטל האונס את השכירות לגמרי, אלא מחשבים את דמי השכירות לפי ההפסד.

מכת מדינה להבא בדין ניכוי או חזרה

הפוסקים נחלקו האם באונס של מכת מדינה שאירע באמצע זמן השכירות יכול השוכר לחזור בו משארית הזמן, או שאם אפשר לקיים את השכירות עד תום הזמן אפילו בטורח או מקצת, השכירות קיימת ומנכים מדמי השכירות לפי ערך ההפסד[9].

לפיכך נחלקו במי ששכר חנות שמיוחדת לעסקי הלוואה ומחמת חוקים שהמדינה הציבה באמצע הזמן אי אפשר להמשיך את העסק כפי ששכר בתחילה, שיש שכתב שיכול לחזור בו מכאן ולהבא כדין מקח שנמצא בו מום, ואם לא חזר בו מחל המום וחייב בדמי השכירות[10], ויש שכתב שהשכירות קיימת להבא אלא שמנכים מדמי השכירות כפי ההפסד[11].

ביאור הפטור של מכת מדינה

יש שביאר[12] את טענת אונס במכת מדינה בשני אופנים[13]. מטרת השכירות היא הפקת הפירות מהמושכר, וכאשר נמנע מהשוכר להפיק זאת מחמת האונס שאינו מזל שלו, התברר שהמשכיר השכיר דבר שאין שלו, ודינו כמקח טעות[14]. לפי ביאור זה נראה שמפני האונס של מכה מדינה יכול השוכר לחזור בו. עוד ביאר שכאילו התנו מתחילה שבאונס כזה אינו חייב[15], ואפשר שלפי זה מתפרש התנאי שאם אפשר להמשיך השכירות המשכיר מנכה לו מדמי השכירות אבל השוכר אינו יכול לבטל השכירות.