חיוב הלוה לפצות הערב
המוציא מעות על פי חבירו, חייב המצווה לפצותו[1]. לפיכך, ערב שקיבל חיובי ערב על פי ציווי הלוה ושילם למלוה את החוב שערב עבורו, חייב הלוה לפצותו, וכפי שיבואר להלן יתכן שזה אפילו אם פרע הערב את ההלואה באמצע הזמן[2]. המדובר, שהלוה מודה שזה קיבל על עצמו חיובי ערב כדין, או שיש לערב הוכחה שנעשה ערב, כגון עדים או שטר[3].
הלשון המחייב
תבע המלוה את הלוה ולא מצא נכסים לגבות וחייבו בי"ד את הערב ושילם, חייב הלוה לפצותו אפילו ב'ערב סתם' שלא אמר לערב 'ערבני ושלם'[4]. לא עמד המלוה עם הלוה בדין ופרע הערב מבלי שהלוה הרשהו לשלם, פטור הלוה לפצותו. הראשונים נחלקו האם לחייב את הלוה לשלם לערב די במה שאמר לערב בתחילת הערבות 'ערבני' להורות לו שישלם עבורו, או שצריך שיפרש לערב 'ערבני ושלם'[5]. כל זה ב'ערב סתם', אבל ביקש הלוה שיהיה ערב קבלן, לכו"ע חייב הלוה לפצותו אפילו לא הרשהו בפירוש לשלם שהרי המלוה יכול לתבוע ממנו מבלי לפנות קודם ללוה[6].
ביאור החיוב
בביאור חיוב זה, יש שכתבו שהערב שלוחו של הלוה להוציא בעבורו מעות ולכן חייב הלוה לפצותו[7], ויש שחילק דאם הרשהו לשלם נעשה שלוחו אבל אם הערב עמד מאליו ושילם, חייב מטעם נהנה[8].
בירור החיוב
הערב חייב לברר לפני הפרעון למלוה האם הלוה לא פרע עדיין, ועל כן, אם שילם הערב מלוה על פה, והלוה טוען שפרע מכבר, לפני ששילם הערב, פטור הלוה לפצות לערב[9], אבל אם תבע המלוה בשטר נחשב כנודע שלא פרעו[10], ונחלקו הפוסקים האם זה אף כשיש ללוה שובר ששילם למלוה[11].
שילם הערב ולא הודיע ללוה על זה, ושילם הלוה למלוה שנית, נחלקו הפוסקים האם הלוה חייב לשלם לערב[12]. ויש שכתב שאם הערב לא פשע במה שלא הודיע, חייב הלוה לשלם לו[13].
לוה המצוה לשלם חובו
הפורע חובו של חבירו ולא צוה לו הלוה לשלם, פטור הלוה לפצותו[14]. צווה לו הלוה לשלם, חייב הלוה לפצותו הגם שלא נעשה ערב בתחילת ההלואה[15], שהרי הוציא מעות על פיו[16].
לוה המצוה לערב לשלם
האומר לחבירו לאחר מתן המעות 'ערבני' או 'ערבני ושלם' ושילם למלוה, נחלקו הפוסקים האם הלוה חייב לפצותו אף על פי שזה לא נתחייב חיובי ערב לאחר מתן מעות, והלוה לא צווה במפורש שישלם בעדו. יש שכתבו שגם בזה חייב הלוה לפצותו[17], ויש שכתבו שזו מחלוקת ראשונים, ויש שפוטרים את הלוה שלא חייב עצמו לפרוע אם לא נתחייב לפרוע למלוה מחיוב ערב[18], ויש שכתב שהראשונים לא נחלקו אם פרע בשעה שצוה לו הלוה בלשון ערבות[19].
מת הלוה
מת הלוה ושילם הערב, יש שכתב שיכול לגבות מהיורשים גדולים לאחר שבירר שהלוה לא פרע והוא כבר פרע, ויש שכתבו שצריך להודיע להם לפני שפורע, אלא אם כן כפו אותו הבי"ד שיפרע[20].