ראובן, שירד מהמטוס בהגיעו לארץ הקודש, לקח בטעות חבילה שדומה לזו ששלו, ונסע עמה למקום שהותו בצפת. לאחר חקירות ודרישות נודע לו ששמעון, הדר בני ברק, הוא בעליה של חבילה זו שלקח עמו. שמעון ביקשו במפגיע שישיב לו את אבידתו לביתו.

שאלה: האם חייב ראובן להשיב את המזוודה לביתו של שמעון, או שמא די שיחזירנה למקום שנטלה משם דהיינו בית הנתיבות (Airport)? צד שלישי, אולי על שמעון לחזר אחר אבידתו ולבוא לקחתה ממקום שהותו של ראובן בצפת?

תשובה: בפשטות נחשב ראובן, שנטל את חבילתו של שמעון, ל'גזלן', ועליו להשיבנה לידיו של שמעון כדי לקיים את מצוותו. ואף ששלא במזיד נטלה, אך ודאי פשיעתו היא שגרמה לו. שהרי כל בר דעת מבין שבבית הנתיבות ישנן חבילות רבות השוות במראן ובקומתן, והיה עליו לבדוק בבירור שאת שלו הוא נוטל (משום הכי לא שייכים הכא דברי הקצות בריש סימן כ"ה שגזלן בשוגג אין שמו גזלן, ופשוט).

אלא שמצאנו בהלכה שאם הודה הגזלן ורוצה להשיב את הגזילה, על הנגזל לבוא אחר הגזלן לקחת את גזילתו (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן שס"ז סעיף א'). בטעם הדבר, כתב בסמ"ע (שם סק"ב) שמחמת 'תקנת השבים' תקנו כן (ואף הש"ך (שם סק"ב) דפליג על הסמ"ע וסבירא ליה שאין זה מצד תקנה אלא מעיקר הדין, כבר כתב ב'מנחת פתים' שזהו דוקא כשלא הוליך הגזלן את הגזילה למקום אחר. אך אם הוליכנה למקום אחר, וכבנידון דידן שלקחה לצפת, ודאי שמעיקר הדין חייב להשיבנה ליד בעליה ולחזר אחריהם ומה שפטור הוא רק מחמת תקנה ואף להש"ך). ויש שכתבו שאין לגזלן אף לא חיוב לצאת ידי שמים (ש"ך שם סק"א. אמנם עיין בנתיבות סימן ע"ו סק"י).

ויש לדון אם הדברים אמורים אף בנידון דידן, שהוליך הגזלן את הגזילה למקום רחוק ועל הנגזל להוציא הוצאות כדי לבוא אליו. בנתיבות (סימן רל"ב סק"י) כתב דאף בכהאי גוונא יש לתקנת השבים, ועל הנגזל לבוא אחר הגזלן. אך רבו החולקים עליו, ולשיטתם דברי הנתיבות נכונים רק אם הרחיק הנגזל ועקר את מקומו. אך אם הגזלן הוליכנה למקום רחוק, חייב הגזלן להשיבנה לידיו של הנגזל (מנחת פתים סימן שס"ז ובערוך השלחן שם סעיף א' שדייק כן מדברי הש"ך עיי"ש). ואם כן במחלוקת היא שנויה.

אלא שמטעם אחר נראה לחייב ראובן לחזר אחר שמעון ואף לפי דברי הנתיבות הנ"ל. 'תקנת השבים' אינה שייכת אלא אם גזל בכוונה, אך כשלא היתה כוונתו לגזול אין צורך לתקן בשבילו. שהרי לא יחזור לסורו בשביל הטירחה, שאינו בעל חטא במהותו ובעברו (נתיבות הנ"ל שכתב כן לגבי 'מזיק' שלא תקנו בו. ועיין נתיבות סימן ש"מ סק"ג שנראה שסותר דבריו הנ"ל ובחזון איש - בבא קמא, סימן י"ג אות ב').

ועדיין יש לדון בנידון דידן, שגם הנגזל הרחיק את מקומו ממקום הגזילה, שאפשר שישיב את הגזילה לבית הנתיבות ששם נטלה ודי לו בכך. ולהנתיבות הנ"ל נראה לחייבו להשיב לביתו של שמעון, מחמת שהזיקו בכך שנטלה עמו, והגם שיש לדון בזה עוד, מכל מקום נראה דכיון שאין כאן משום תקנת השבים, לא גרע משאר גרמא שחייב לצאת ידי שמים.