(מאמר ראשון בסידרה)
נחמן גירד את פדחתו בלחץ. עוד שעה קלה עליו להתחיל את פעילות אחר הצהריים בקעמפ, ועדיין היו חסרים לו החומרים למלאכת הילדים.
לשבר את האוזן. נחמן נתמנה השנה להיות 'מדריך ראשי' בקעמפ הילדים 'קייטא', השוכן בהרי הקעטסקיל"ס. הוא קיבל את ההודעה על המינוי קצת באיחור, ועל כן הוא לא הספיק מראש להתארגן כראוי. תכניות למכביר היו לו במוחו, כבר מספר שנים שהוא עובד במספר קעמפ'ס, אך הדברים לא היו מסודרים כנדרש.
שבוע זה נבחר לעסוק בנושא 'סוכות', יום אחד יעסקו הילדים בבנית 'סוכה', במשנהו ביצירת נויה וכן על זה הדרך. היום אחר הצהרים הוא תכנן לבנות עמם 'סוכה', אך דא עקא שזמן קצר לפני תחילת התכנית הוא נזכר שעדיין אין לו את החומרים הנדרשים לבנית ה'סוכות'.
הוא הפך את כל המחסן של הקעמפ, אולי משם תבוא ישועתו. שאריות חומרים נחו שם בפיזור, גם מאלו שהוא נצרך להם, אך לא היה שם כמות המספקת לכל ילדי הקעמפ.
כשכלו כל הקיצין, נפל במוחו רעיון - אולי בקעמפ הסמוך, 'הרים', יש להם חומרים אלו...
הוא התקשר לנחמיה, ה'מדריך ראשי' ב'הרים' והלה שמח לעזור לו - בודאי! נשאר לי כמות עצומה של מקלות משנה שעברה, נראה לי שיש לי גם 'דבק'. אני לא צריך את זה עדיין, אשלח לך את זה בדקות הקרובות. תראה להשיב לי את החומרים עד לשבוע הבא.
בערב, פנה נחמן לנחום, מנהל המשק של 'קייטא' וביקש ממנו לקנות את החומרים שלוה מנחמיה, הוא רצה להחזיר בהקדם האפשרי.
- כבר בנית עם הילדים 'סוכות' - העיר לו נחום בחיוך - מה עוד ניתן לעשות עם מקלות אלו?
נחמן סיפר לו שאת המקלות הוא לוה מקעמפ 'הרים' - במחסן שלנו היתה רק כמות קטנה של חומרים. עלי להחזיר להם את זה לפני שאשכח...
- מה??? לוית??? מה עם איסור 'הלואת סאה בסאה'? - נזדעק נחום, שיודע ספר היה.
- מה במה?
נחום, שהבין שמושגים אלו אינם ידועים לנחמן, נעמד להסביר לו בסבלנות - רק הלוואת מטבע על מנת להשתלם בחזרה מטבע זה, מותרת. אך הלוואת 'פירות' וכל מוצר אחר על מנת להשתלם אותו הדבר בפירעון החוב, אסורה (שלחן ערוך - יורה דעה, סימן קס"ב סעיף א'). אנו חוששים שבשעת הפירעון יהיה שווי הפירות הניתנים בתשלום יקר יותר משוויים בשעת ההלואה, שהרי מחיר המוצרים עשוי להשתנות, ועל כן יש כאן 'ריבית'.
- ממש 'ריבית קצוצה' מדאורייתא? - נבהל נחמן.
- זהו רק 'אבק ריבית', דהיינו ריבית דרבנן (עיין ריש סימן ק"ס אם בריבית דרבנן עובר גם הלוה או רק המלוה. ועיין עוד בריטב"א בבא מציעא דף מ"ד ע"ב מש"כ לגבי נידון דידן).
- מדוע אין כאן איסור תורה?
- לי ידוע שני טעמים עיקריים בדבר. הראשון הוא, שמדין תורה כאשר ההלואה היא אינה במטבעות אלא במוצרים, ההתייחסות היא ל'מידה' (תשובת הרא"ש כלל ק"ח סימן ט"ו). בנידוננו, קעמפ 'הרים' הלוה לנו עשר חבילות של מקלות, עלינו להשיב עשר חבילות זהות לגמרי של אותן המקלות. אם נחזיר יותר מעשר חבילות של מקלות, יש בזה ריבית מדין תורה. אך כל זמן שהתשלום זהה לחלוטין לאותן החבילות בכמותם, אין בכך 'ריבית' מדין תורה אף אם שוויים התייקר.
טעם נוסף כתוב בראשונים, כיון שבשעת ההלואה לא התחייב הלווה לשלם יותר משווים של ה'פירות' שקיבל, על כן אף אם לבסוף שוויים עלה, מכל מקום מדין תורה אין כאן 'ריבית', דבתר מעיקרא אזלינן (רמב"ן, ר"ן, ריטב"א ונימוקי יוסף בריש פרק 'איזהו נשך'. ועיין עוד מש"כ הט"ז סימן קס"ב סק"א).
- אה... גם הלואת המקלות מקעמפ 'הרים' נחשבת כ'הלואת סאה בסאה' ואסורה... - חישב נחמן כאילו לעצמו, אך מיד אורו עיניו - נראה לי שאין לנו בעיה. תקנה עוד היום את מה שאנו צריכים להשיב להם, וזהו!
- למה? - הגיע תורו נחום לשאול.
- לא מסתבר שמחיר המקלות והדבק השתנה מהצהריים, שאז לויתי מוצרים אלו מקעמפ 'הרים'. לכאורה האיסור שייך רק אם אכן השתנה המחיר, שאז אסור להחזיר לפי הערך היקר יותר. לולי שהשתנה הערך, מה 'ריבית' שייך כאן?
- לא נראה לי, האיסור הוא משעת ההלואה מחמת הספק שמא יתייקר (כן הוא פשטות לשון המשנה בדף ע"ה ע"א והמחבר, ועיין בשלחן ערוך הרב הלכות ריבית סעיף ל"ב דאף בהלואה לשעה קלה חיישינן שמא יתייקר בתוך זמן זה). הרי שמרגע ההלואה נאסר עליך לשלם מקלות ודבק. עליך לברר את מחירם בשעת ההלואה ולשלם את דמיהם.
אני לעצמי חשבתי על היתר אחר. חכמים התירו הלואת 'סאה בסאה' אם 'יש לו' (שם סעיף ב').
- יש לו מה?
- כיון שכל האיסור הוא רק מדרבנן, הם התירו זאת כאשר ללוה בשעת ההלואה יש ברשותו מאותו הדבר שלוה. חכמים החשיבו את מה שיש לו בביתו כאילו נקנה כבר למלוה משעת ההלואה, ושוב ההתיקרות היתה ברשות המלוה (רש"י דף מ"ד ע"ב ד"ה 'דינרי').
- מה זה יעזור? - נתקשה נחמן להבין - הרי היתה לי רק כמות קטנה, לא כנגד כל ההלואה.
- די במעט כדי שיחשב 'יש לו' להתיר. רש"י (דף ע"ה ע"א ד"ה 'כמה כורין') מסביר שמחשיבים זאת כאילו הלוה לו מספר פעמים, כל פעם כפי אותה כמות שיש ללוה ברשותו ועל כן מותר.
- אחרי שכבר לוה כמות כנגד מה שיש לו, הרי שוב אין לו מה להקנות כנגד ההלואה השניה?
- כבר הקדמתי לך שאין הפירוש כי מה שיש בידו נקנה ממש למלוה, אלא רק חכמים הקילו על סמך כן ומחשיבים זאת כאילו נקנה למלוה, לכן די אף ב'יש לו' מעט.
- ולכן גם כנראה זה לא מפריע שלאחר ההלואה השתמשתי כבר במה שהיה בידי. העיקר שהיה לי בשעה שלויתי (עיין רש"י שם).
- אכן. אך עדיין מסופקני אם שייך היתר זה של 'יש לו' כאשר לא היתה דעתכם על כך בשעת ההלואה. הרי שניכם לא העליתם בדעתכם שיש כאן בכלל איסור... צריך לעשות שאלת רב.
...
בעיקר דין ההיתר ד'יש לו', לכתחילה צריך שתהא דעת הלוה בשעת ההלואה על כך (עיין רמ"א שם סעיף ה' ובטו"ז סק"ג).
והדעת הנצרכת, לכאורה די בכך שידע הלוה שחכמים התירו הלואת סאת בסאה במקום ש'שיש לו' (עיין לשון הטו"ז בסוף סק"ג). אך אין צורך שיתכוון הלוה להקנות למלוה מה שיש לו, שהרי כבר ביארנו שאין זה קנין ממש ודי אפילו בקצת כנגד הלואה גדולה וכנ"ל. אם כן, כיצד יכוון להקנות לו וזה אינו (עיין נתיבות שלום - ריבית כאן באות י' אות קטנה ב' מה שהביא בזה).
בדיעבד נחלקו בפוסקים אם רשאי להשיב פירות. יש שכתבו לחשוש לדברי האוסרים אף בדיעבד כשכבר הלוה (ב"ח, כן הוא פשטות משמעות לשון הב"ח והטו"ז שהביאו ודלא כהש"ך, עיין נתיבות שלום שם אות ה'). אך יש שהתירו בדיעבד, כאשר כבר נעשתה ההלואה ובשעת ההלואה היה ברשות הלוה מעט מאותו הדבר, שיכול להשיב לו כפי שסיכמו ואף שלא כיוונו בשעת ההלואה להיתר ד'יש לו' (טו"ז שם וש"ך סק"ז). וטעם הדבר, דחכמים הקנו זאת למלוה כדי להתיר ההלואה (טו"ז שם).
בענין היתר של 'יצא השער' יכתב באחד המאמרים הבאים בע"ה.