ראובן לוה משמעון סך של 500,000$. הוא שעבד את ביתו ואת הבאנגאל"א שלו בהרי הקאסטיל"ס לפירעון חוב זה. מתוך סכום זה פרע כבר ראובן סך 400,000$.
כעת, רוצה ראובן למכור את הבאנגאל"א שלו ולצורך כך הוא מבקש משמעון שיסיר מהבאנגאל"א את השעבוד. לטענת ראובן בביתו לבד יש יותר מהסכום שהתחייב לשמעון ודי בשעבוד הבית כדי להבטיח את הפירעון.
שאלה: האם חייב שמעון להוריד את השעבוד מהבאנגאל"א?
תשובה: הלכה היא כי כאשר יש למלוה שיעבוד על נכסים, אי אפשר לחייבו להוריד שעבוד זה למחצה ואף אם כבר נפרעה מחצית ההלואה (שלחן ערוך – חושן משפט, סימן ע"ד סעיף ד'). יש מהפוסקים שביארו דין זה רק במקום שלמלוה יש ריוח ותועלת במה שמשאיר את השעבוד על הנכס כולו. במקום שאין בכך שום תועלת למלוה, רשאי הלוה לכפותו להסירו לחצאין. במקום כזה 'כופין על מידת סדום', שהרי אין לו מכך מאומה ומדוע שיפסיד את הלוה (ט"ז שם).
אך הש"ך (שם סקי"ח) פליג וסבירא ליה דאף אם אין כל מעלה למלוה שהשעבוד נותר על כולו, מכל מקום אי אפשר לכפותו להסירו. עצם השעבוד מזרז וממהר את הלוה לפרוע את הלואתו שרוצה את נכסיו ללא שעבודים, ועל כן אן כאן משום 'מדת סדום'.
ראיה לדברי הש"ך ניתן להביא מדברי המחבר (סימן נ"ד סעיף א') שפסק דכאשר הלוה פרע מחצית מסכום ההלואה, אי אפשר לכפות את המלוה לכתוב שטר חדש על הסכום הנותר. הוא רשאי לכתוב על הפירעון שובר נפרד ולהמשיך להחזיק בשטר הישן. כך יזדרז הלוה לפרוע את כל ההלואה, כי ירא הוא שמא יאבד את השובר ויתבענו המלוה את כל סכום ההלואה אף מה שכבר פרע. מאחר וזו כוונת המלוה אין בכך משום 'מדת סדום' (תומים שם סק"י. וראה באמרי בינה – הלואה סימן פ"ד שמסכים עם דברי התומים).
אם כן, גם בנידון דידן נהנה שמעון משמירת השעבוד על הבאנגאל"א, כיון שכך יזדרז ראובן לפרעו לגמרי, ואי אפשר לכפותו להסיר את השעבוד.