- מה נשמע ר' יענקל? - פתח דניאל את השיחה.
- ברוך ה'. תודה רבה שבאת לנחם אותנו בשבוע שעבר. הכרת טוב את אבי הכ"מ, לא כן?
- כן, הוא יחסר לי מאד, כך הוא נקטף מעמנו בפתאום. לעצם הענין שלשמו התקשרתי, אתה יודע שאביך לוה אצלי לפני תקופה 100,000$ ב'היתר עיסקא'?
- לא. כמה עוד נותר לשלם?
- מהקרן נותרו עוד 15,000$ שעדיין לא נפרעו.
- בסדר גמור. אדבר עם כל בני המשפחה וכבר בימים הקרובים נשלם את כל החוב.
- התוספת שאביך התחייב עליה היא 1% לחודש, זאת אומרת שעליכם להוסיף 150$ על התשלום.
- אתה בטוח שאנו, היורשים, חייבים לפרוע תוספת זו?
- בודאי!!! אביכם התחייב על כך!
- ומה אם העסק שבו אבי הכ"מ השקיע את המעות לא הרויח? התוספת תהיה לכאורה 'ריבית'...
- אני לא מבין מה אתה אומר. היה בינינו 'היתר עיסקא' ושלום על ישראל...
- לא טוב הדבר אשר עשית... על הצדדים לדעת ולהבין מהו אותו 'היתר עיסקא' עליו הם חותמים (עיין ברית יהודה, פרק מ' סעיף ז'. ועיין שם הערה י"ד מה שהביא בשם השל"ה הק' דאם הצדדים לא הבינו מהות הענין אינו מועיל אף בדיעבד והביא שאחרונים הקילו בדיעבד)...
- טוב מאוחר מלעולם לא... בבקשה תסביר לי פעם אחת ולתמיד מהו 'היתר עיסקא'.
- קודם כל עליך להבין במה נשתנה דין 'עיסקא' מדין 'הלואה'. 'עיסקא' פירושה השקעה, שנותן את מעותיו בפיקדון לאחרים שיתעסקו בהן. המעות נותרו בבעלות הנותן, המתעסק רק סוחר בהן בשליחותו של הנותן. כיון שכך, פשיטא שאין בתשלום הרווחים לנותן משום 'ריבית', הוא מעולם לא הלוה מאומה למתעסק, הוא רק שלחו להתעסק עם מעותיו.
מה שאין כן 'הלואה', שם נתן המלוה את מעותיו ללוה והן מעתה רכושו של הלוה. אם יקבל הנותן רווחים שנשאו מעות אלו, הרי שזו 'ריבית'. מעות אלו אינם שלו עוד, אלא של המקבל והוא שהרוויח בהן ומשלם הוא 'ריבית' על כך שהסכים המלוה להלוותן לו.
- זכורני משהו מגירסא דינקותא שב'עיסקא' מחצית מהמעות הן הלואה ומחציתן פיקדון... לא הכל הוא פיקדון...
- אכן מצאנו בגמרא (בבא מציעא דף ק"ד ע"ב) שחכמים תיקנו שבסתם 'עיסקא', שבה חולקים נותן המעות והמתעסק ברווחים, לא כל הסכום הוא 'פיקדון'. מחציתו הוא בתורת 'הלואה' והוא של המתעסק.
תקנה זו נועדה להטיב עם הנותן, שאם יקרה אונס ויפסידו את המעות, יחלקו ביניהם שוה בשוה בהפסדים. לולי תקנה זו, כל ההפסד היה מושת על הנותן שהמעות נותרו שלו והן רק כפיקדון ביד המתעסק.
- ומדוע בעיסקא כזו, שמחציתה הלואה, אין חשש 'ריבית' בכך שחולקים ברווחים מחצה על מחצה? מדוע מסכים המקבל להתעסק במחצית הפיקדון בשביל הנותן ולא להרוויח מכך מאומה? הוא בודאי עושה זאת כשכר על מה שהלוה לו מחצית מהסכום (שלחן ערוך - יורה דעה, סימן קע"ז סעיף ב')!
- כדי לפתור בעיה זו על הנותן להוסיף ולשלם למתעסק שכר הטירחה בעבור מה שנתעסק במעותיו (שם ממשנה שם דף ס"ח ע"א). בשביל שכר זה מתעסק המקבל עם מעותיו של הנותן, פלגא פיקדון, ולא בעבור ההלואה.
- זהו 'היתר עיסקא'?
- לא. הרבה אנשים אינם מסכימים לתת את מעותיהם ב'עיסקא' משתי סיבות. ראשית כל, הם חוששים מהפסד המעות, שגם עליהם יושת מחציתו, על המעות שהיו רק פיקדון ביד המקבל. וגם לרבות, שאם לא יהיו רווחים בסופו של דבר מההתעסקות במעות, הם לא יקבלו שום תוספת.
- וכיצד ה'היתר עיסקא' פותר חששות אלו?
- חכמי ישראל בזמן הלבוש, הסמ"ע ומהר"מ מקראקא (הר"ר מענדיל ב"ר אביגדור אב"ד קראקא) ראו שפרנסתם של ישראל דחוקה, ואנשים אינם מסכימים להלוות את מעותיהם, על כן הם עמדו ותיקנו את ה'היתר עיסקא' וכללו בו תנאים שהמעיטו את חששותיהם הנ"ל של המלוים.
המלוה מוסר את המעות, חלקן הלואה וחלקן פיקדון כב'עיסקא' המוזכרת בגמרא. אך אף אם המעות יאנסו, על פי רוב המקבל לא יוכל לפטור את עצמו אף לא מחלק הפיקדון שהיה בידו.
- הכיצד?
- בשטר ה'היתר עיסקא' נקבע שהמקבל אינו נאמן לטעון שנאנסו מעות הפיקדון אלא בנאמנות מיוחדת, על ידי עדים. בלא עדות על האונס, הוא אינו נאמן והוא חייב לשלם אותן בחזרה לנותן. על פי רוב וכמעט תמיד, אין ללוה עדים על כך, והנותן יקבל לידיו את מלא הסכום שמסר ב'עיסקא'.
אמנם, מכיון שעדיין יש ביד המקבל את הכח והאפשרות להיפטר מלהחזיר הפלגא פקדון אם יביא עדים שנפסד הקרן באונס, על כן אין זו קבלת אחריות מצידו על כל המעות להחשיבו כהלוואה.
- וכיצד פתרנו את החשש השני של המלוה, אולי העסק לא ירויח?
- גם על נושא זה תקנו נאמנות. למנהגינו, הלוה לא יהיה נאמן לומר שהמעות לא הרויחו, אלא אם כן ישבע על הדבר בשבועה חמורה. על כן, כל זמן שאינו נשבע וכך על פי רוב, על המקבל לשלם את הרווחים.
- אבל התשלומים הנהוגים ב'היתר עיסקא' אינם הרווחים שנשאו המעות, זהו סכום קבוע שנקבע מראש בין המלוה ללוה, לדוגמא עם אביך התניתי אחוז אחד בכל חודש... ובנוסף לזה, גם אם ירויח יותר לא יתן לו יותר בעד מה שהרויח חלק הפקדון?
- סכום זה הוא סכום התפשרות. דהיינו, המלוה מסכים שאם הלוה יפרע לו סכום מסוים וקבוע, הוא יפטר בכך ולא יצטרך להישבע להוכיח כמה היה הריוח שלו, וגם לא יצטרך ליתן לו יותר מזה במדה שהרויח יותר. אם ירצה הלוה הוא ישבע שלא הרויח ויפטר, על כן אין כאן 'ריבית'.
כמובן, שעל הנותן לתת שכר טירחה למקבל וכנ"ל ב'עיסקא'. אם מתנים מלכתחילה, מספיק לתת אפילו משהו, שהרי המקבל מתעסק בין כך בשביל עצמו ותלינן שבשביל דבר מועט מסכים להתעסק בשל הנותן גם כן (שלחן ערוך - יורה דעה, סימן קע"ז סעיף ג'. אמנם עיין בנוסח ההית"ע בקיצור שלחן ערוך ובשער דעה סימן קע"ז סק"ג).
- הבנתי. עתה, מדוע נראה לך שאתם, היורשים, פטורים לשלם את הריבית שאביכם התחייב?
- פשוט מאד. נניח, שהעסק בו אבי הכ"מ השקיע את המעות לא הרויח. אבא ז"ל יכל להישבע על כך ולפטור את עצמו מתשלום התוספת. אם היה בוחר שלא להישבע, הרי שהוא משלם זאת כדי לפדות את עצמו מהשבועה, ואין כאן כלל 'ריבית' (זו אחת הדרכים בהבנת ההתפשרות, ויורחב על כך בהמשך).
אנו היורשים, איננו יודעים אם אבינו הרויח אם לאו. אנו פטורים מלשלם בטענה שמא אבינו לא הרויח. יוצא איפוא, אם נשלם לך תוספת על הקרן, לא תהא תוספת זו כפדיון תמורת שבועה, אלא 'ריבית' ממש!
מסקנת המאמר בגליון הבא בע"ה לקריאה לחץ כאן.