בגליון הקודם נתבאר שאסור לשמעון להציע למוכר שעומד למכור המקח לראובן שיקנה ממנו, מדין 'עני המהפך בחררה'. האיסור הוא הן בקרקע והן במטלטלין, מקח, שכירות או עבודה, בין אם המוכר או משכיר ישראל או גוי[1], בכל אלה אסור לקדם ולזכות במה שישראל חבירו הפך בו[2].
פיסוק דמים
כתבו הפוסקים, שגדר 'מהפך' במקח וממכר הוא כשפסקו המוכר והלוקח ביניהם המחיר, ורק מחוסרים קנין להעביר הבעלות[3] ואזי אסור לאחר לקדם ולזכות הוא, אבל בעוד שעומדים על המקח כדי לקבוע המחיר מותר לאדם אחר להציע לקנות ממנו[4]. חז"ל קבעו כן לטובת המוכר שלא יהיה מוכרח למכור למציע הראשון שמבקש לקנות במחיר זל, הגם שמחיר זה עדיין בכלל ערך המקח[5].
אכן לאחר שפסקו ביניהם המחיר, אסור לאחר להציע מחיר אפילו יותר מערך המקח, שהרי המוכר שחוזר בו ממה שפסק עם המהפך הוא מחוסר אמנה[6]. וכן הדין במקח שהמחיר ידוע, כגון בחנות שמחיר המקח כתוב על הסחורה, דינו כמו שפסקו המחיר, וכיון שנודע למוכר שהלוקח עומד לקנות ומסכים למכור לו אסור לאחר להקדים לקנות.
פיסוק דמים והמוכר אינו מחוסר אמנה
נראה שבאופנים שכתבו הפוסקים שהחוזר בו מפיסוק מחיר עם הלוקח אינו מחוסר אמנה, מותר לאחר להציע לקנות, כגון שנתחייב למכור לאחר זמן ועד זמן גמר הקנין נשתנה השער ביוקר גדול, מותר לאחר להציע מחיר החדש דכעת חזר הדין כאילו לא פסקו המחיר[7]. וכן אם המוכר פסק עם המציע הראשון מחיר בפחות מהשווי בשוק, שהדין נותן שהחוזר בו אינו מחוסר אמנה, מותר לאחר להציע מחיר כפי השווי בשוק[8].
לפי האמור נראה שגדר פיסוק דמים הוא כאשר מפני הפיסוק מחיר סמכו דעתם למכירה, אבל אם אמנם פסקו ביניהם המחיר אבל ידוע שאין עדיין סמיכות דעת, מותר לאחר להציע מחיר, שהרי החוזר בו אינו מחוסר אמנה. לדוגמא, הבא להתחייב למכור בית הגם שפסק מחיר עם הלוקח, אינו מתחייב עד שיחתמו על חוזה ומותר לאחר להציע לקנות הבית עד שלא חתמו על החוזה.
וכן נראה אם המוכר והלוקח הסכימו שיקבעו המחיר על פי אדם אחר, כגון שמאי, דינו כפסיקת מחיר ואסור לאחר להציע מחיר למוכר[9].
גם אם המוכר הוא נכרי לא חילקו חכמים והתירו לאחר להציע עד שלא פסקו המחיר[10], ורק אם הלוקח הוא נכרי שפסק מחיר עם המוכר מותר להציע לקנות אפילו לאחר שפסקו ביניהם המחיר[11].
יש מקומות שנהגו דין 'מהפך' אם המוכר נושא ונותן עם המהפך אפילו לא בא עדיין לידי פיסוק דמים ואזי המנהג קובע[12]. יש שפירש שהמדובר הוא שלולי בא האחר היו משתווים למחיר, כלומר שממילא יש כבר סמיכות דעת ביניהם[13], ויש שכתב שנהגו כן בשוק קבוע שמוכרים וקונים תדיר, שבעוד אחד נושא ונותן עם המוכר לא יכנס השני להציע לקנות, ושיבח מנהג זה[14].
קנין לאחר זמן
מי שעשה התחייבות בקנין (חוזה) שיקנה המקח במועד שקבעו ביניהם, והיה המקח זול הרבה, אסור לאחר לקנות מקח זה מדינא דעני המהפך[15], אבל אם עשה המוכר תנאי עם הלוקח שאם יבוא אחר להציע מחיר גבוה ימכור לו, מותר לאחר לכתחילה להציע לקנות ממנו[16].