אונס המחייב חיובי ממון
לעומת אונס שפוטר את מי שקיבל עצמו חיוב ממון[1], ישנם סוגי אונס שמחייבים את קיום המקח.
נותן נכס להציל עצמו מאונס נפשות
אנס הבא להרוג בזמן שהמלכות נותנת לאנסים רשות להרוג וליטול נכסי היהודים, ובעל הנכס אינו יודע האם בא ליטול ממנו גם הנכס, אבל כדי לפדות עצמו מסכנת חיים נותן מרצונו לאנס את הנכס מבלי לבקש ממון בעד הנכס, דינו כמוכר מרצונו שתמורת ממון גומר בדעתו למכור, ואף זה תמורת הצלת נפשו גומר בדעתו לתת הנכס לאנס, שכל אשר לו יתן בעד נפשו[2]. ואפילו אם נתוודע ליהודי שזה בא להרוג וליטול הנכס בעל כרחו, וקדם היהודי ונתן לו את הנכס, קנה האנס הגם שהאנס היה לוקח ממנו את הנכס בעל כרחו, שאף בזה גמר היהודי בדעתו לתת לאנס מפני האונס שיניח לו נפשו לשלל, ואינו דומה לאנס שבא על היהודי שלא בזמן גזירה והמלכות תקיפה על תושביה להוציא מיד הגזלן, שאז סבור שיוכל לחזור לנחלתו ולא גמר בדעתו להקנות, אבל בזמן הגזירה הואיל ואינו יכול לחזור על האנס, כאילו קיבל דמי הנכס[3]. לפיכך בכגון זה, אם מכר האנס לאחר מכן את הנכס לישראל אחר, קנה הלוקח[4].
מוכר נכס מחמת אונס (תלוהו וזבין)
חז"ל קבעו שהמוכר נכס מפני האונס, כשהאנס משלם לו את דמי המקח במלואו[5], גומר בדעתו למכור אע"פ שנאנס למכור הואיל ומקבל את תמורת הנכס, בין נכס קרקע או מטלטלין, ובלשון חז"ל 'תלוהו וזבין זביניה זביני'[6], שהרי לא הפסיד כלום[7]. הואיל והמכר קיים, לא עבר האנס על הלאו דגזילה[8] אע"פ שעבר על הלאו של 'לא תחמוד'[9].
אנסו ליתן במתנה או למכור בפחות משוויו
אנסו האנס לתת לו הנכס במתנה - ובלשון חז"ל 'תלוהו ויהיב' - המתנה בטילה, אפילו אמר 'רוצה אני', הואיל ולא קיבל תמורת הנכס לא גמר בדעתו להקנות לו. לפיכך המוכר נכס מפני האונס והלוקח לא נתן לו את מלוא התמורה, אפילו אמר 'רוצה אני' המכירה בטילה, שהרי הפסיד במכירה זו[10] ומה לי הפסד גדול או הפסד קטן[11] הואיל וכן, אפילו לא ידע המוכר בשעת המכירה שמכר לו בפחות משוויו ועבר הזמן של 'כדי שיראה'[12], או אם הכריח למכור לו קרקע בפחות משוויו בשוק אע"פ שאין אונאה לקרקעות, בכל אלה המקח בטל, שהפסד הוא למוכר[13]. ויש שכתבו שגם אם כפו אותו למכור בפחות משוויו ואמר רוצה אני, המקח קיים[14].
סוגי אונס
ישנם שני סוגי אונס שהאנס יכריח את המוכר למכור לו. ייתכן שאנס את בעל הנכס בגופו או ממונו להכריח אותו שימכור את הנכס, וכדי להיפטר מהאונס מכר את הנכס לאנס, עוד אפשר שהאנס חטף את הנכס מהמוכר ומכריח את המוכר למכור לו.
מרבית הפוסקים לא חילקו בין שני סוגי אונס אלה, אבל נחלקו האם המוכר חייב להסכים בפירוש למכירה. יש שכתבו שצריך הוכחה גמורה שהמוכר הסכים בסופו למכירה, ועד שלא יאמר 'רוצה אני למכור' המכר בטל אע"פ שקיבל דמי המכירה בשתיקה[15], אבל רוב הפוסקים כתבו שדי במה שמקבל דמי המכירה בשתיקה להוכיח שמסכים למכירה[16]. לדעתם הן אם האנס חטף את הנכס בעל כרחו או שאנס את המוכר באיזה אונס עד שהסכים ליטול הנכס ולמכור לו, די לקיים המקח במה שקיבל דמי המכירה בשתיקה. אך יש שכתבו לחלק בין סוגי האונס אלה, שאמנם אם האנס חטף את הנכס וקיבל המעות בשתיקה אין הוכחה שגמר בדעתו למכור עד שיאמר 'רוצה אני', אבל אם האנס אנסו באיזה אונס כדי שיסכים למכור, ומכר לו כדי להפטר מהאונס, בזה אומדנא דמוכח שגמר בדעתו למכור אפילו לא אמר 'רוצה אני'[17].