כל השכונה היתה כמרקחה. וכי קלה היא בעיניכם? תהלוכת 'הכנסת ספר תורה' לבית המדרש הגדול 'ברכת התורה' עומדת לעבור ברחובות השכונה בכל רגע. כל הבתים שחלונותיהם פונים אל עבר הרחוב המרכזי שבו תעבור התהלוכה, נתמלאו בשכנים מהבתים השוכנים בצד השני, אלו שאינם יכולים להשקיף מבתיהם.
גם ביתם של הבערקאוויטש'ס היה עמוס באורחים. כל בני משפחת פעלקאוויטש היו בו. לאחר שכל הילדים תפסו את מקומם ליד החלונות, ניסו שתי האימאות לתפוס אף הן מקום, ממנו יוכלו להשקיף על הרחוב.
- אביא לכאן את הספסל מהמרפסת - הציעה בערקאוויטש - נעמוד עליו שתינו, ונוכל לראות את התהלוכה מבעד לראשי הילדים.
ממחשבה למעשה. הספסל הובא אחר כבוד ושתי הנשים נעמדו עליו. לפתע, בעודן עומדות, קרס הספסל מתחת רגליה של פאלקאוויטש ונטה על צידו. ברוך ה', לשתי האימאות שלום, לא אונה להן כל רע.
- אקנה לכם ספסל חדש בעזרת ה' - התנצלה פאלקאוויטש, שחשה שלא בנוח.
- אשלח את בעלי לשאול את הרב על כך. אינני בטוחה שאת חייבת לשלם על הספסל. הוא לא נשבר באשמתך, הוא היה חזק מספיק...
- מהיכן אתה בא לפוטרה? - ניסה הרב לרדת לסוף דעתו של פינחס בערקאוויטש.
- 'אונס רחמנא פטריה'. הספסל נשבר באונס מוחלט, אין כל סיבה הנראית לעין מדוע הוא נשבר... הוא חזק מאד ומסוגל 'לסחוב' על עצמו שתי נשים.
- אם אכן כדבריך, הרי שהדין בדיוק להיפך! רק אילו היה הספסל נשבר מחמת הכובד, היתה פאלקאוויטש פטורה על הנזק. - עולם הפוך ראיתי...
- אם הספסל היה חלש, הרי שלא היה לך להשאיל אותו לפאלקאוויטש שתעמוד עליו. אם השאלת בכל אופן והוא נשבר, הרי זה 'מתה מחמת מלאכה' לכולי עלמא (עיין גליון י"א במדור 'מעשה שהיה'). התורה פטרה בכהאי גוונא את השואל (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ש"מ סעיף א').
אך אם הוא אכן חזק, כדבריך, הרי שהוא נשבר ב'אונס' ללא כל סיבה, 'שואל חייב באונסין' (שם)!
- פאלקאוויטש נחשבת 'שואל' על הספסל? היא השתמשה בו בביתי יחד עם רעייתי! הרי זה לא 'כל הנאה שלה'! רעייתי נהנתה מהספסל יחד איתה...
- ומה בכך? היא נחשבת כשואל על החלק שהיא השתמשה. בחלק זה 'כל הנאה שלה' (נתיבות סימן ש"מ סק"א. ואין זה ענין למה שהביא הנתיבות בסימן רצ"ב סק"ב לדברי הרמב"ן ואכמ"ל ועוד חזון למועד).
מסיבות אחרות נראה לומר שאין לה דין 'שואל' [או מצד שלא נעשה קנין לשואל (עיין משפטי החושן - סימן ש"מ ציונים ס"ק קל"ג) וכן מצד הסברא שאורח אינו נחשב כ'שואל' (משפטי החושן עמ' ת"נ בשם הגרזנ"ג וכן דעת האב"ד הגר"ח קאהן שליט"א)].
מלבד מה שנראה בפשטות, שאכן הספסל נשבר מחמת הכובד והרי זה 'מתה מחמת מלאכה'. אין סיבה לתלות שהספסל נשבר סתם כך, ללא סיבה. ...
דוד חייג (Dialed) את מספר הטלפון של מנחם, נהג המשלוחים (Delivery) שלו - היום קצר והמלאכה מרובה - גער בו - יש לנו משלוח למונסי היום, ועדיין לא הופעת לעבודתך...
דוד, הוא בעליה של חנות פרחים (Flowers) גדולה במרכז העיר. מנחם, בחור צעיר ונמרץ, עבד אצלו בתור 'נער שליחויות'. ברכב (Car) שלו, הוא הוביל את משלוחי הפרחים של דוד ליעדם. מחיר שכרו היה קצוב לפי גודל המשלוח ומרחק הנסיעה.
- אינני בטוח שאוכל לבוא היום בכלל לעבודה... - התנצל מנחם, שניהל את שיחת הטלפון ממיטתו. הוא לא חש בטוב.
- אז מה אעשה עם המשלוח למונסי? מדוע לא הודעת לי מראש? הייתי מנסה למצוא נהג אחר...
- אתה יודע מה? - ניסה מנחם לרצותו - אנסה למצוא מישהו שיעשה זאת בשבילך, במקומי.
הוא התקשר לחיים, אחיו. מקום עבודתו של חיים הוא במונסי, אך מצבו הכלכלי הקשה לא התיר לו להחזיק רכב לעצמו. בכל יום הוא עשה דרכו על אוטובוסים (Buses) או עם אנשים שבטוב לבם צירפוהו לנסיעתם.
- כנראה הוא ישמח לקבל את רכבי להיום... אבקש ממנו שיקח עמו את המשלוח למונסי וימסרנו ליעדו - הרהר מנחם.
חיים שש על ההצעה כמוצא שלל רב - בודאי! אשמח לקבל את הרכב. אל תדאג! אעביר את המשלוח לבית המחותנים במונסי...
בעל חנות הפרחים, דוד, הרעיף שירות ותשבחות על ראשו של מנחם, על התושיה והאחריות שגילה. וחיים יצא לדרכו עם רכבו של אחיו, דוד, כשעליו נמצא משלוח הפרחים למונסי...
בעודו חוצה את 'גשר ברוקלין' חלף לידו בדהרה אופנוע. המראה הקדמית (Front mirror) בצד ימין של הרכב נתלשה ממקומה.
האו שקע במחשבותיו - לכאורה אני פטור, אין לך 'אונס' גדול מזה... מצד שני... הרי אני 'שואל' על הרכב... אינני משלם מאומה למנחם על השימוש בו... 'שואל חייב באונסין' (עיין שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ש"מ סעיף א')...
...
כפי שכבר נכתב לעיל נקט ה'נתיבות' בפשיטות שאף אם המשאיל משתמש יחד עם השואל בחפץ המושאל, מכל מקום נחשב הדבר 'כל הנאה שלו' לשואל על החלק שמשתמש הוא וחייב עליו בכל דין שאילה.
לכאורה היה נראה לומר שהוא הדין גם לגבי הסיפור השני. אף שמנחם משתמש גם הוא ברכבו באותה עת שהושאל לאחיו חיים, אך חיים נחשב כ'שואל' על הרכב מחמת שימושו שלו.
אך לא היא, חילוק גדול יש בין שני המקרים. נידון הנתיבות הוא דוקא במקום שאין למשאיל כל הנאה ועניין בהשאלה. בערקאוויטש יכלה בהחלט להשתמש בספסל אף אילו פאלקאוויטש לא היתה משתמשת בו.
אך מנחם, בעל הרכב, לא יכל להעביר את המשלוח למונסי, אילולי אחיו חיים היה שואל ממנו את הרכב לנסוע למונסי למקום עבודתו.
במקום כזה, אין נחשב חיים כ'שאול', שהרי אין 'כל הנאה שלו' מאחר שהמשאיל, אחיו מנחם, גם הוא יש לו הנאה מהשאלה ומשתמש בנסיעתה זו למונסי.
ומצאנו כדברים אלו בשו"ת 'פרח מטה אהרן' (חלק ב' סימן קט"ו) שדן לגבי חתן שהשאיל לארוסתו תכשיטים שתתקשט בהם. ופטר שם את הכלה כשנאנסו התכשיטים, מאחר ובשימוש הכלה, לבישת התכשיטים, יש גם הנאה למשאיל. הרי שאין זה נחשב 'כל הנאה שלו' ואין הכלה 'שואל' על התכשיטים כלל.
(במאמר המסוגר - עיין גליון ע"א מדור 'מעשה שהיה' לפטור בנידוננו מעוד טעם, שיש כאן תנאי בשאילה ואין זה נחשב 'כל הנאה שלו'.)
למעשה: שני המקרים פטורים.