- צבי - פנה אליו יוסף - אני זקוק לעזרתך.

- במה אוכל לעזור לך? - התעניין צבי.

- יש בידי סכום כסף גדול שעלי להפקיד בבנק. על סמך כסף זה, מסרתי צ'יק (Check) גדול שאמור להיפרע מחר. דא עקא, שעלי לעזוב את הבית בשעה מוקדמת בבוקר, לפני פתיחת הבנק. אני מחפש מישהו שיפקיד את הכסף בעבורי בחשבון הבנק שלי.

- אין בעיה. אעשה זאת בשבילך.

כדרכו של עולם, הענין פרח לחלוטין מזכרונו של צבי. כשיוסף חזר, הוא נדהם לקבל הודעה שהצ'יק שמסר, לא כובד על ידי הבנק וחזר.

- חשבתי שאתה בן אדם אחראי - הטיח בו הנושה - כעת, מלבד הסכום הרשום בצ'יק שעליך לפרעו מיידית, עליך לפרוע לי גם את עלות העמלה (fee) שהבנק גבה ממני בעבור הפקדת צ'יק שאין לו כיסוי.

חוץ מזה, אני חושב שיותר אני לא מתעסק איתך - הפטיר.

יוסף התקשר מיד לצבי, שבאחת נזכר מהכל - אוי! שכחתי מזה לחלוטין - נבהל - אני מקוה שהכל בסדר...

- לא זו בלבד שהכל ממש לא בסדר, אתה צריך לשלם לי כעת את עמלת החזרת הצ'יק שנגבתה ממפקיד השיק...

- תשמע! אני אשלם זאת. אך דע לך, שזה לא מעיקר הדין, זה ממש 'לפנים משורת הדין'...

- ולמה?

- לו יהא שדיני כ'שומר', הרי רק 'שואל' חייב באונסין (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ש"מ סעיף א')! לא 'שומר חנם' (שם, סימן רצ"א סעיף א'). עשיתי לך טובה והסכמתי להפקיד את הכסף שלך ללא שאקבל על כך שום תמורה.

- כן, אתה צודק. אבל על 'פשיעה' גם 'שומר חנם' חייב (שם)! אני הרי הסברתי לך את הדחיפות שבענין, כששכחת מכך, בעצם פשעת!

- נניח שאתה צודק, 'שכחה' היא 'פשיעה'. אבל הרי הכסף עומד בעינו ו'הרי שלך לפניך'... על מה אתה בא לחייב אותי? על נזק עקיף שנגרם לך בעטיה של שכחתי?! האין זה 'גרמא'???

- לדבריך, מדוע שומר חנם שלא נעל את הדלת בפני הבהמה ויצאה ונגנבה, חייב השומר (שם, סימן רצ"א סעיף ט'). הוא הרי לא עשה מאומה בידים, זהו רק 'גרמא'!

- ומדוע באמת? (עיין בית יוסף חושן משפט סימן ס"ו סעיף מ"א, שלחן ערוך הרב אורח חיים סימן תמ"ג קונטרס אחרון סק"ב, שו"ת חתם סופר חו"מ סימן ק"מ ו'דברי גאונים' כלל ט"ו ס"ח.)

...

בפתרון שאלה זו יש לדון הן אם בעל הצ'יק עצמו חייב לפרוע למפקיד הצ'יק את נזקו והן אם השליח חייב בכך. וזה החלי, האם חייב בעל הצ'יק בעמלה שנגבתה על ידי הבנק ממפקיד הצ'יק בעבור החזרתו.

בפשטות היה נראה לדמותו להא דנפסק להלכה (שם, סימן רל"ב סעיף כ') במי שמכר לחבירו זרעוני גינה וזרע אותם הקונה ולא צמחו, וברי לן שזה מחמת שהזרעים היו מקולקלים, שחייב המוכר להשיב לקונה את דמי הזרעים ותו לא. דהיינו, המוכר אינו חייב לפצותו על ההוצאות שהיו לו מחמת הזריעה שהיתה לריק (סמ"ע שם סקמ"ו והוא מדברי הגמרא בבא בתרא דף צ"ג ע"ב כשיטת ת"ק דהתם).

לכאורה, הוא הדין שבעל הצ'יק אינו חייב לשלם את הנזק מחמת הפקדת הצ'יק שלו, אף שלא היה לו כיסוי בחשבונו בבנק.

אלא שמצאנו שתי שיטות בראשונים בטעם הפטור במוכר זרעוני גינה. יש שפירשו 'כללו של דבר, איבוד ממון שבעל הממון עושה אותו, אף על פי שגרם לו זה, פטור' (השגות הראב"ד פרק ו' מזכיה, הלכה כ"ד). דהיינו, מכיון שהנזק נגרם על ידי כך שהניזק הוציא הוצאות מכיסו, על כן פטור המזיק מלפצותו על כך. אם כן, המוסר צ'יק ללא כיסוי וחוייב המפקיד בעמלה בשל כך, המפקיד ניזוק בלא שהוציא מכיסו שום דבר ואין לדמותו לדין המוכר זרעוני גינה, אלא יש לחייב את בעל הצ'יק בנזק המפקיד.

פירוש נוסף מצאנו בראשונים בטעם הפטור, דהוא משום שהזורע נתכוין בזריעתו להשתכר מזריעתו ולהרויח בה, ועל כן פטרו את המוכר. אך כל שהניזק עשה כמנהג העיר בהסתמכו על המזיק, חייב המזיק לפצותו על נזקיו (מגיד משנה שם בדעת הרמב"ם. ועיין עוד בשלחן ערוך - אבן העזר, סימן נ' סעיף ג' ובנו"כ שם). גם המפקיד צ'יק לא נתכוין להרויח משהו בהפקדתו אלא רק לגבות את מעותיו, וחייב בעל הצ'יק בנזקיו (עיין בכל זה ב'פתחי חושן' - נזיקין, פרק ג' הערה ס"ג. וע"ע בדבריו הלואה פ"ב הערה ק'. ועיין עוד בתשובות רע"א סימן קל"ד ובמקנה קידושין סימן ז').

אלא, שבנידון דידן עדיין יש לפטור את יוסף, בעל הצ'יק. הרי פשיטא שכל מה שבאנו לחייבו הוא משום 'גרמי', אם כן כיון שהחזרת הצ'יק לא נעשתה בפשיעתו, שהרי דאג שמישהו יפקיד בעבורו בחשבונו די מעות לכיסוי הצ'יק, הוא פטור. ידועה שיטת הש"ך (סימן שפ"ו סק"ו וכ"כ במהרי"ט סימן צ"ה) שפטר 'גרמי' בשוגג (עיין שם ב'פתחי חושן' שנסתפק בכך ונטה לחייב אף בכהאי גוונא).

ועתה נדון אם אפשר לחייב את צבי, השליח, על שנתרשל ושכח. הנידון בכך הוא האם 'שכחה' בשומרים דינה כ'פשיעה' או כ'אונס'. ומצאנו בכך פלוגתא בדברי הפוסקים וכדלהלן.

מצד אחד ידוע הכלל בדיני שומרים 'כל לא ידענא פשיעותא היא'. לגבי המפקיד מעות אצל חבירו וכשבא לקחתן אמר לו השומר שאינו זוכר היכן הניחן. ונפסק בגמרא שחייב לו (בבא מציעא דף מ"ב ע"א וכן שם בדף ל"ג ע"א. ופסק המחבר בסימן רצ"א סעיף ז' שחייב לשלם לו מיד ואינו יכול לדחותו שיתן לו אותן כשימצאם). לכאורה חזינן ש’שכחה’ נחשבת כ'פשיעה'.

מצד שני מצאנו בכמה מקומות ש’שכחה’ מוגדרת כ'אונס'. כגון, מי ששכח להתפלל אין זה נחשב כ'מזיד' שאין לו תשלומין, אלא יכול להשלים את תפילתו ששכח (שלחן ערוך - אורח חיים, סימן ק"ח סעיף ח').

חלק מהפוסקים כתבו ליישב דאף שבכל התורה נחשבת 'שכחה' כאונס, מכל מקום בשומרים נחייב עליה. השומר קיבל על עצמו את אחריות החפץ ובכלל זה שלא ישכח (ים של שלמה - פ"ב מביצה סימן ו', נחפה בכסף חלק א' חו"מ סימן כ"ג ועוד). אחרים נחלקו וכתבו שאף שומרים פטורים ב’שכחה’, אלא אם כן מראש הניחוהו במקום שיבוא לידי ‘שכחה’ דבכה"ג נחשבת הנחה זו מראש כפשיעה (עיין בנתיבות סימן רצ"א סקי"ד ובשבות יעקב ח"ב סימן קמ"ח. ועיין ב'דברי גאונים' כלל צ"ט ס"י שהביא כל דברי הפוסקים בזה).

למעשה, נראה לתת ריוח ולהבדיל בין שכחה לשכחה (עיין בנחפה בכסף שם ובמאמר 'אחריות בעלי הצ'קים' בקובץ 'הישר והטוב' ח"ו).

ועדיין יש לדון מצד שהנזק קרה כאן באופן של 'שב ואל תעשה' ונחלקו בכך הפוסקים אם חייב בכהאי גוונא בגרמי. ויכול השליח, צבי, לומר 'קים לי' כהפוטרים (עיין בכל זה בספר 'הצ'יק בהלכה' פרק ט"ז ענף ד' סעיף ל"ח).