ר' נטע צעד במעלה הרחוב בנחת ובשופי. אצלו מתחיל חג הסוכות כבר בערב החג... חביבה עליו מאד מצוות ארבעה מינים, ובכל שנה הוא משקיע זמן וכסף רב בעבורה.

הוא ניגש לדוכן של ההדסים - זה החלק הקל ביותר - הרהר לעצמו - אקנה חבילה סגורה, עם אחד ההכשרים המהודרים. 'הדסים א' א' א' לפי כל השיטות וההידורים', תמיד יהיו משולשים ומהודרים כנדרש...

לאחר שרכש חבילה כזו בטבין ותקילין, הוא המשיך לכיוון הדוכנים של הלולבים והאתרוגים - כאן כבר אצטרך לברור ולבחור בעצמי... אין השגחה שתעשה זאת בשבילי... - חשב תוך כדי שניגש בחדווה של מצוה.

לאחר מספר שעות ועלתה בידו מציאה מחיפוש, הוא נפנה לשוב אל ביתו כשבאמתחתו המינים, לבר מערבות אותן יקנה בערב החג ממש.

בבית, הוא הניח את הלולב במקומו ביראת הכבוד, וכן עשה לאתרוג. לפני שהניח את ההדסים במקרר (Refrigerator) הוא החליט לבדוק אותם.

- אפילו שיש על האריזה הכשר, אבל מי יודע? אולי זה לא בדיוק הכי מהודר...

הוא הוציא את ההדסים מהאריזה והחל לבחנם. הם היו משולשים כדבעי, כל שרשי העלים יצאו ממש באותו הגובה וכו' וכו'.

הוא הניחם על השלחן ונפנה להביא סרגל מדידה. לבדוק אם ארכם של ההדסים הוא על פי כל השיטות, 11.4 אינצ’, כשיטת החזון איש.

הסרגל הראה שאורך ההדסים הוא בדיוק כנדרש, אפילו לשיטת החזון איש. הוא החזיר את ההדסים לאריזתם, והניחה במקרר.

בערב, בבית הכנסת, הוא סיפר בשמחה לבנו ישעיה שכבר השיג ארבעה מינים מהודרים - אפילו בדקתי את אורך ההדסים, הם בדיוק ב'שיעור חזון איש'...

- מהקן המשולש הראשון? - התעניין ישעיה כבדרך אגב.

- מה הפירוש? הסברתי לך שאורך כל ההדס הוא כשיעור חזון איש. 11.4 אינצ’...

זה באמת שיעור חזון איש... אבל החזון איש כותב שהחלק החלק למטה מהעלים של ההדס, אינו עולה להכשרו. דהיינו, צריך שיהיה 11.4 אינצ’ מהיכן שמתחילים עלי ההדס...

- אתה בטוח? מעולם לא שמעתי זאת... היכן כתב זאת החזון איש? אני צריך להיות בטוח לפני שאחזור למוכר... אם בכלל אמצא אותו...

ישעיה אץ לארון הספרים וחזר משם עם חזון איש - אורח חיים, מועד. הוא פתח בסימן קמ"ו והראה לאביו את דברי החזון איש שם בסק"ח שמכריע בפשיטות שהענף המגולה למטה מהעלים, נחשב כמגולה ואינו עולה לשיעור.

עוד באותו הלילה חזר ר' נטע לאותו המוכר ודרש ממנו במפגיע את כספו - ההדסים אינם כשרים לכל השיטות... רק לשיטת ר' חיים נאה הם כשרים...

המוכר שלף מכיסו סרגל מדידה והראה לר' נטע שאורך ההדסים הוא 11.4 אינצ’ - בדיוק כנדרש לשיטת החזון איש!

ר' נטע הסביר לו את הבעיה - גם אני לא ידעתי מכך עד היום... - הפטיר.

כדי להיות בטוח בצדקת דבריו של ר' נטע, התקשר המוכר למו"ץ ידוע, אצלו הוא מברר את כל השאלות הצצות בארבעת המינים.

- אודה ולא אבוש, לא ידוע לי שכך כתב החזון איש. זכור לי שיש מכתב מהראב"ד רבי ישראל יעקב פישער ז"ל בהסכמה לספר 'ארבעת המינים השלם' שמסתפק בכך...

בודאי שאפשר לסמוך על כך להקל, בפרט ששיעור ההדסים גם בלא אותו חלק מגולה מספיק לשיעור רבי חיים נאה...

ר' נטע לא הסכים לשמוע זאת - אני שילמתי על הדסים 'א' א' א' לפי כל השיטות וההידורים' - טען בלהט.

- חבל שלא בדקת את זה לפני שפתחת את האריזה. הייתי מוכר את ההדסים הללו בשופי לאחרים. כאלה שאינם תלמידי חכמים כל כך גדולים... כעת, מי ירצה לקנות חבילה פתוחה?

...

מוטי ביקש מהמוכר כרטיס להגרלת הלוטו שתתקיים הערב. לאחר שראה שסכום הזכיה עולה ל-130 מליון(!) דולר הוא החליט לנסות את מזלו...

בעודו יוצא מהחנות, נתקל בו אחד מהלקוחות שבידו כוס שתיה. השתיה נשפכה על הכרטיס, שמספריו נמחקו... מוטי כבר לא יוכל להשתמש בו...

הלה לא התבלבל - בין כך הרי לא היית זוכה... לא הפסדת כלום...

- מה הפירוש? אתה צריך להחזיר לי את מחיר הכרטיס לפחות! את זה בודאי הפסדתי.

- את זה הפסדת ברגע ששילמת למוכר... - שחק ההוא.

...

כתב הרא"ש בתשובותיו (כלל ס"ו סימן ט') אודות ראובן שהיתה בידו בהמה והיה ירא לשחטה, שמא תימצא טרפה ויפסיד את דמיה. אמר לו שמעון: שחוט אותה. אם תהיה טריפה, אתן לך חמישים זוז בעבור בשרה. ואם כשירה היא, אשלם לך מאה זוז בעבורה.

לבסוף כשנשחטה הבהמה, הוברר שהיתה טריפה ולא רצה שמעון לתת לראובן חמישים זוז, הוא טען שזהו לא מחירה האמיתי של בהמה טריפה. ופטר אותו הרא"ש שם ואף על פי שהשליש שמעון משכון להבטיח את ההסכם. והובאו דבריו בטור (סימן ר"ז סעיף כ"ד).

והקשו הפוסקים, מדוע לא חייבו הרא"ש משום 'מזיק בגרמי'? והרי ראובן שחט את הבהמה, רק משום שסמך על דברי שמעון! כל נזק שבא ישירות ממעשיו של האדם וברי ההיזק, ל'גרמי' ייחשב וחייב.

ותירץ על כך הנתיבות (סימן ר"ז סק"ח) ביסוד גדול. מחירה האמיתי של בהמה טריפה נמוך הוא, אף אם למעשה תימכר לחרישה ולא לשחיטה (והוכיח כן מסימן רל"ב סעיף כ"ג).

ואף על פי שמעשים בכל יום שכל הבהמות הנמכרות לחרישה מחירן גבוה, לא שנא אם כשירות הן או טריפות הן, שהרי בודאי יש בין הבהמות הנמכרות טריפות. לכאורה הדבר מוכיח שאף בהמה טריפה מחירה גבוה כשנמכרת היא לחרישה.

זה אינו. כל זה, בגלל שאין כל דרך לדעת ולבדוק זאת. אך באמת אם הבהמה הנמכרת טריפה היא, נמצא שהמוכר קיבל בעבורה מחיר מופרז והונה את הלוקח.

ומוסיף הנתיבות לחדש לפי זה, דההורג את בהמת חבירו ונמצא שטריפה היתה, משלם המזיק מחיר טריפה. הניזק אינו יכול לטעון: הייתי מוכרה לחרישה ומחירה היה גבוה. כל מה שיכל לקבל בעבורה מחיר גבוה, הוא רק מחמת חסרון הידיעה שגורם לאונאה, אך זהו לא מחירה האמיתי של בהמה טריפה (אבל עיין משפט שלום שם במשמרת שלום סקכ"ג שהעיר על דבריו, ועיין ערך ש"י יו"ד סימן א' ד"ה 'עוד כתב דעת קדושים').

אמנם, פשיטא שאף דבר שאין לו שוויות אמיתית בעצם כמחירו, אך יש לו 'שוק' ואנשים קונים אותו כך. לדוגמא כרטיס הגרלת הלוטו, שאנשים מסכימים על הספק לשלם בעבורו כך וכך, ודאי שזה ייחשב כשוויו. הלוקח לא נתאנה בשלמו מחיר זה, זהו שווי השוק (עיין קובץ 'הישר והטוב' - חלק ט' במאמרו של הגרמ"מ שפרן מעמוד ל"ב).

למעשה: המוכר חייב להשיב לר' נטע את מחיר ההדסים. אף שיכל למכור הדסים אלו, לולי פתח ר' נטע את האריזה, במחיר גבוה, מכל מקום מחיר זה אינו שווים האמיתי ולאונאה יחשב. הם אינם כשרים 'לכל השיטות וההידורים'.

המזיק כרטיס הגרלה לפני שנערכה, חייב לשלם לבעליו את מחירו. זהו שווי השוק האמיתי של כרטיס לוטו.