- כמעט נתקלת ושברת את הכלי המונח למרגלותיך - נזף בעל חנות הכלים בדוב שכמעט בלי משים נתקל באחד הכלים - לא נראה לי שאתה תשמח לשלם עליו 'מחיר מלא'...
- מה הפירוש 'מחיר מלא'? - היתמם דוב ושאל בחיוך.
- 'מחיר מלא' פירושו כפי שמופיע על גב המוצר... כפי שאני גובה מהלקוחות.
- ולא...
- ולא המחיר הסיטונאי (Wholesale) שבו קניתי אני את המוצר! הבנת כבר?
- ולמה באמת לא? נניח חלילה והכלי היה נשבר, מה מחיר ושווי הנזק שהיה קורה לך? הסכום שאותו שילמת בעבור כוס זו!
- לא ולא! הנזק הוא המחיר שבו יָכֹלְתִּי למכור כלי זה לולי היתה נשבר (עיין קצות סימן ד"ש סק"א)...
- אח... זה לא נקרא נזק. שמעת פעם על המושג 'גרמא'? נזק שקורה לניזק בעקיפין ולא כתוצאה ישירה ממעשיו של המזיק. אם הכלי לא היתה נשבר ואם היית מוכר אותו וכו', אזי היה בידך את מחירו המלא... כרגע, בשעה שהכלי נשבר, המזיק הפסיד אותך בידים רק את המחיר ששילמת עליו. תו לא מידי (עיין בנתיבות שם)!
- אינני בקי בהלכה. אך זאת אני יודע, פעם קרה לי כדבר הזה והלקוח שאל לדיין מומחה. הלה חייבו לשלם את שוויו המלא של הכלי, כפי המחיר לצרכן.
- כמה שאני חושב על כך יותר, אני מוסיף פליאה על פליאה - קמטים נחרשו במצחו של דוב - תגיד לי! יש לך עוד כלים כאלה במלאי (Stock) שלך?
- כן.
- ומתי אתה עתיד בערך לְחַדֵּשׁ את המלאי? זאת אומרת, להזמין שוב מסחורה זו.
- בעוד חצי שנה בערך.
- אז אפילו אם נקבל את הסברא שאמרת, נחייב את המזיק לשלם 'תשלום מלא' אף שהפסד זה קרה בעקיפין. כל זה דוקא אם אכן נמנע ממך ריוח זה, אך כאן זה בכלל לא נמנע ממך, הקשב נא לדבריי ותבין מדוע.
הואל נא בטובך והוצא מירכתי המחסן כלי אחר כזה, בדוגמתו כמידתו, והנח אותו על המדף. בינתיים המזיק ישלם לך את מחירו הסיטונאי של הכלי שנשבר, בכסף זה קנה כלי חדש ומכור אותו ללקוחות ב'מחיר מלא' (עיין שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ד"ש סעיף ה' 'והוא שלא היה לו יין למכור וכו' ')!
- אני חושב שאנחנו בכלל לא נוגעים בנקודת האמת. אני חושב שההיגיון העומד מאחורי כל זה הוא, מה זה עניינך בכמה קניתי אני את הכלי הזה? המחיר שלו בשוק הוא המחיר הקמעונאי (Retail price) וכך ישלם מי שיזיק אותו! הגע בעצמך. מי שיזיק חפץ של חבירו שהלה קיבל אותו במתנה, או זכה בו מן ההפקר. הַיַעֲלֶה על הדעת שיוכל המזיק לפטור את עצמו ולומר לא הזקתי לך מאומה?! אתמהה.
...
קשה ומפרכת היא עבודתו של מאיר. הוא מנהל את המחסן של חנות היין 'הטוב והמטיב'. עליו לדאוג להכניס את הסחורה שמגיעה מבחוץ וכן לבדוק כל העת שלא יחסר כלום.
- היכן הנחת את היינות 'מרלו 99' שהבאת אתמול? - רטן עליו בעל החנות במכשיר הקשר (Radio) - יש כעת לקוח שממתין בחנות, הוא רוצה לקנות מזה. אני מחפש בכל המחסן ואני לא מוצא אותם!
- אוי! - נבהל מאיר - פרקתי את הסחורה מהרכב (Car) ושכחתי להכניס אותה למחסן. כנראה שזה נותר מחוץ לחנות, ברחוב...
- כנראה שלא נותר מכך מאומה! - התרגז בעל החנות - מישהו גנב את זה... אני מרחם עליך! -הוסיף - היו שם שלשה ארגזים, בכל ארגז שנים עשר בקבוקים. תעשה לבד את החשבון כמה זה עולה 36 בקבוקים שנמכרים ב- $55(!) לבקבוק... זה בערך המשכורת שלך לשבועיים...
- אני אעשה חשבון כמה זה שוה לפי מחיר לארגז (by the case)... הרי כשקונים ארגז שלם המחיר שאתה דורש הוא $600. דהיינו $50 לבקבוק...
- מה פתאום?! הרי יכול הייתי למכור את זה בבקבוקים בודדים ולהרוויח $55 דולר לבקבוק!
...
הגמרא בבבא מציעא (דף צ"ט ע"א) מביאה את דברי שמואל שדן במי שגזל מחבירו חבילת תמרים המדובקות זו בזו ('חביצא דתמרי') והיה בה חמישים תמרים ושווי התמרים תלוי בצורת המכירה שלהם. דהיינו, אם ימכור אותם יחדיו כמקשה אחת, יקבל תמורתן 49 זוזי. ואם ימכור אותם בנפרד, אחד אחד, יקבל עליהם 50 זוזי. ונתעוררה השאלה, לפי איזה מחיר ישלם עליהם הגזלן. ופסק שמואל שישלם עליהם כהמחיר אילו היו נמכרים יחדיו, דהיינו 49 זוזי.
והקשה בקצות (סימן ד"ש סק"ב) מדברי הגמרא שם (ע"ב) לגבי סבלים ('הני שקולאי') ששברו חבית של חנווני ביום השוק שמשלמים חמשה, כשוויה של החבית ביום השוק דהיא שעת היוקר. אלא שצריך לנכות מחיובם 'אגר טירחיה', דהיינו מה שלא נצרך החנווני לטרוח ולמכור את היין ולמוזגו מעט מעט ללקוחות, כפי שפירש רש"י על אתר.
ומדייק מכך ה'קצות' דחזינן דמחיר החבית אילו היתה מוכרה בבת אחת היה פחות מחמשה, ורק כשמוכר מעט מעט מגיע לו חמשה על כל החבית. אם כן, מדוע הסבלים משלמים את כל החמשה ולא כהמחיר אילו היתה החבית נמכרת בבת אחת וכדאמרינן לגבי 'חביצא דתמרי'?
ותירץ וז"ל 'ואפשר דשומר שאני דחיובו על אשר לא שמרו ומשום הכי מחייב כל חדא וחדא, אבל גזלן אינו שומר' ומסיים 'וצריך עיון' (ועיין בפירש"י על סוגיא דחביצא דתמרי ד"ה 'להדיוט' שמשמע גם כן הכי שרק במזיק הקלו בשומת הנזקין כפי ששנינו בשומת נזקין 'שמין בית סאה באותה שדה' עיי"ש).
הרי שפשטנו את הנידון במעשה השני. על מאיר, שדינו כשומר שכר, לשלם כפי שווי הבקבוקים במכירתם כל אחד בנפרד.
יש שרצו להוכיח מסוגיא זו של 'חביצא דתמרי', כי המזיק לסיטונאי ישלם כפי המחיר אותו שילם הסיטונאי על אותו החפץ, כיון שמקילים בשומת הנזקין (עיין 'פתחי חושן' - פקדון ושאלה, פרק ח' סימן י"ב ובשו"ת 'כסא משפט' סימן קע"ט. ועיין עוד בערך ש"י סימן ש"מ).
אך נראה לומר שאין כל קשר בין הנידונים ואבאר שיחתי. ב'חביצא דתמרי' יש בשוק הקמעונאי שני מחירים, האחד למכירת בודדים והשני למכירה מרוכזת. כפי שיש מחיר לקונה בקבוק בודד למי שקונה ארגז שלם. אמנם, שניהם הם מחירים של השוק. מה שאין כן, מחירו הסיטונאי של החפץ אינו שוויו האמיתי ואין כל צד שיוכל המזיק לפטור בו את עצמו (ועיין ב'פתחי חושן' שם שאכן סיים בזה"ל 'וצריך עיון, הרי צריך לשלם לפי ערכו בשוק לכל אדם'. ונראה להוסיף דאדרבה מגמרא ערוכה זו ראיה לשיטתנו, שהרי לא העלתה הגמרא צד שישלם כמחיר הסיטונאי. ויתר על כך, היה צד שישלם כפי שנמכרים אחד אחד שאין מקום לסברא זו אלא לשיטתנו ודו"ק).
להלכה - בסיפור הראשון, חייב המזיק לשלם את המחיר שגובה המוכר מהלקוחות וזהו שוויו האמיתי של המקח.
בסיפור השני - היות ופועל דינו כשומר שכר, אין אנו מקילים בשומת נזקיו וחייב לשלם כפי המחיר של מכירת הבקבוקים בנפרד.