בעיקרון נקנית השכירות בדרכי הקנינים שהמכירה נקנית, הן בקרקע[1] והן במטלטלין[2], אך ישנם בנוסף קנינים מיוחדים לשכירות כפי שיבואר.
קניני שכירות קרקע
שכירות קרקע נקנית בכסף, דהיינו כשהשוכר נותן למשכיר פרוטה או שוה פרוטה[3] קנה השכירות, ושאר דמי המקח הם מלוה על השוכר[4], ודנו האחרונים אם המנהג לקיים הקנין בדמי קדימה (דעפאזי"ט) שאם יחזור בהם יאבד המעות, ניתן לשם קנס[5] או ניתן לשם קנין מעות[6], ואף בזה האם רק למי שפרע או לקנין גמור [7].
צ'ק דינו כשטר חוב על עצמו, שלדעת הרבה אחרונים מועיל מעיקר הדין כקנין כסף[8]. שטר חוב של צד שלישי דינו כשטר חוב על אחרים שנחלקו הפוסקים האם דינו ככסף[9], גם אם נכתב לכל המוכ"ז[10]. המשלם בכרטיס אשראי יש לדון האם דינו כקונה בקנין כסף או כשטר חוב על אחרים[11].
וכן קונה בקנין שטר דהיינו שטר שכתוב בו לשון קנין[12], ויש להסתפק האם החוזה בזמנינו דינו כקנין שטר[13].
השוכר קונה בקנין חזקה את הזכות להשתמש בקרקע אבל לא את בעלות הקרקע, לפיכך קונה בפעולה של הנאה מהקרקע דהיינו שאוכל מפירות הקרקע או העמיד בו דברים, כגון שהכניס רהיטים לדירה[14].
מסירת מפתח אינו בכלל חזקה, ואינו קונה אפילו שכירות קרקע אלא אם כן מנהג המדינה לקנות בכך[15].
הפוסקים נחלקו האם שכירות נקנית בקנין סודר[16], ויש אומרים שכל שאינו מכירה גמורה כמו שכירות ושאלה או מתנה ע"מ להחזיר אינם נקנים בקנין סודר[17].
קניני שכירות במטלטלין
שכירות מטלטלין נקנית בכל דרכי הקנייה של מטלטלין, דהיינו משיכה, הגבהה קנין ונחלקו הראשונים האם נקנה בכסף[18] או סודר[19].
מלבד הקנינים האמורים נקנית שכירות בקנין סיטומתא, באופנים שמוסכם בין אנשי המדינה כקנין[20].
תנאי השכירות
השוכר קונה בקנינים אלה את השכירות בדבר המושכר והמשכיר מתחייב ממילא חיובי משכיר כפי התנאים שהסכימו עליהם לפני הקנין[21], ואם לא פירשו את תנאי השכירות חלים תנאי השכירות כפי מנהג המדינה[22].
שטר שכירות, חוזה
במקום שנהוג לכתוב שטר שכירות (חוזה) מחייבים תנאי השטר שחתמו עליו השוכר והמשכיר, וגם אם התנאים שונים מהנהוג ויש שכתב שזה אפילו אם המתחייב יאמר שלא קרא את השטר לפני שחתם והיה סבור שנכתב כפי הנהוג, או שסיכמו ביניהם אחרת מהכתוב בשטר[23].
כמו כן, במקום שנהוג להקפיד לכתוב שטר שכירות, לא חלה השכירות לפני שחתמו על השטר הגם שעשו קנין כדין, שלא סמכה דעתם להתחייב לפני חתימת השטר[24].