- שמע היטב מה שאני אומר לך כעת - צעק העניך לתוך שפופרת הטלפון - אתה לא מקבל ממני סחורה מעתה והלאה, עד שכל החוב הישן שלך ישולם במלואו! הבנת?
מהעבר השני עמד חנווני נבוך, שמואל נקרא שמו. חנות מכולת קטנה לו בפרברי העיר, הוא רכש אותה בשנה שעברה.
הוא לא התלונן על היקף המכירות והרווחים, הם היו נאים ומכובדים. הקושי שלו הוא מחמת תשלום ההלוואות הגדולות שהעיקו עליו.
כשהוא קנה את החנות הוא נזקק להלוות את רוב רובו של הסכום, שלא היה ברשותו. עתה הוא אוחז כבר באמצע הדרך ב"ה, קרי: כמחצית מסכום ההלוואות כבר שולם. אך תשלומים אלו גרמו לו להתאחר בתשלומים לספקי הסחורה.
הוא ניסה לרצות את העניך - אשתדל כי כבר בשבוע הבא תקבל חלק נכבד מהחוב ...
- כנראה שלא הייתי מספיק ברור... אין כסף, אין סחורה!
שמואל פכר את ידיו ביאוש - מנין יבוא עזרי? מנין אביא סכום כל כך גדול תוך יום אחד??? אני צריך את מוצריו של חנוך כבר למחר, יום חמישי... לקניות של לפני שבת...
בצר לו הוא פנה לזאב, ידידו הקרוב - נראה לי שהוא פעם סיפר לי שהוא ידידו של העניך... - נזכר - אולי הוא יוכל לשכנע אותו שימשיך למכור לי סחורה בינתיים...
זאב שמח לעמוד לצידו - אדבר עם העניך - הבטיח.
זאב יצר קשר עם העניך והסביר לו את מבוקשו - תבין. הוא, שמואל, לא מתחמק. אלו קשיי קליטה... כל ההתחלות קשות... אני יכול לספר לך שחתמתי בעבורו כבר מספר ערבויות לגמחי"ם בסכומים גדולים, הוא תמיד עמד בתשלומים! - סיפר להעניך.
זיק ניצת בעיניו של העניך - מה אמרת? שהיית ערב בשבילו? אולי גם עכשיו תחתום בעבורי ערבות על כל חובותיו של שמואל, החוב הקיים וזה שיגיע בעתיד כשאמשיך בזכותך למכור לו סחורה.
אם שמואל לא ישלם, אתה תשלם במקומו!
- אחתום לך על הסחורה שתשלח לו מעכשיו והלאה. כמדומני שלא שייך לחתום ערבות על חוב קיים. זה נקרא 'ערב לאחר מתן מעות' (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן קכ"ט סעיף א').
- נראה לי שאתה לא צודק. ערב מתחייב אפילו שלא קיבל לידיו מאומה, מחמת אותה הנאה שהמלוה הוציא מכיסו מעות רק בשביל שהאמין לו וסמך על דבריו (בבא בתרא דף קע"ג ע"ב ועיין במחנה אפרים - הלכות ערב סימן א'). לכן כאשר החוב כבר קיים, אין לערב שום הנאה בערבות שהתחייב, הוא לא גרם למלוה שיוציא את המעות מכיסו. הן כבר ניתנו ללוה לפני כן...
אך כאשר אני יסכים להמשיך למכור לשמואל סחורה רק בגלל שהתחייבת על החוב הקיים, הרי אני מוציא עוד הוצאות רק על פיך! למה יגרע דינו מכל ערבות? (עיין אמרי בינה - קונטרס הקניינים סימן ב' סוף ד"ה 'ומ"ש' שכ"כ בשם מהר"י בן לב, שו"ת הרי בשמים תניינא סימן רמ"א, משפט צדק חלק ג' סימן כ"ו ודברי גאונים כלל ע"ח אות כ'. ועיין עוד בשו"ת מהרי"ל דיסקין פסקים סימן ע"ח שנוטה לכך.)
- אתה אומר דברי טעם. אבל מצד שני, הרי הסכמת להוציא על פי רק את הסחורה העתידית. למה שאוכל להתחייב בשביל כך על חוב ששויו גדול משווי סחורה זו.
למה הדבר דומה? למלוה שיתן ללוה סכום של 100$ והערב יתחייב לשלם תמורתו 200$. היעלה על הדעת שיועיל??? (עיין תשובת הרדב"ז חלק ג' סימן תר"ט, נתיבות סימן ר"ז סק"ח, קרית מלך רב הלכות אישות פרק י"ז הלכה ט'. ועיין עוד שער משפט סימן קכ"ט סק"ד שנטה לומר דהערבות לא תחול אף לא על החלק שהוציא כעת על פיו וע"ע בערך ש"י סימן קכ"ט סעיף ג'.)
- ואולי אם תחתום את הערבות בשטר זה יועיל גם 'לאחר מתן מעות' ושלום על ישראל... (עיין שם בסימן קכ"ט סעיף ד' שתי דעות שהביא המחבר ובסעיף ה' בסמ"ע סקי"ד ובש"ך סקי"ב.)
...
- תשמע. אני חייב את הגביע הזה! לא נשאר לנו במשפחה מאומה מחפציו של סבי ע"ה. אשלם לך כמה שתבקש בעבורו - ניסה זוסמאן לשכנע את סענדער.
זוסמאן ביקר בביתו של סענדער שבמהלך הביקור הראה לו את הגביע שקיבל מסביו של זוסמאן ליום חתונתו, לפני שלושים שנה - הסבא אמר לי אז, שיש לו את הגביע ירושה מאביו... - סיפר סענדער לזוסמאן.
סענדער לא שש למכור את הגביע - למה שאמכור גביע שאני משתמש בו כבר שלשים שנה? אני כבר קשור אליו...
לאחר מסע שכנועים ומשא ומתן, הסכים סענדער למכור אותו תמורת 1,500$(!). כפול ממחירו האמיתי בשוק. בשביל סכום כה נדיב, היה לו קשה לסרב...
- אין לי כעת את הכסף. אשלח אותו אליך בהקדם...
- כשיגיע הכסף, אשלח את הגביע...
בסוף התרצה סענדער לתת לזוסמאן את הגביע. אך לא לפני שזלמן, ידידם המשותף, יחתום ערבות בעבור הסכום. אם זוסמאן לא ישלם אותו עד לשבוע הבא, זלמן ישלם זאת מכיסו.
...
כפי שכבר צויין לעיל, כתב הנתיבות (סימן ר"ז סק"ח) כסברא פשוטה שאין הערב יכול להתחייב יותר ממה שקיבל הלווה לידיו (ועיין באמרי בינה - קונטרס קניינים, סימן ב' שהאריך והביא מפוסקים רבים דמהני ומידי ספיקא לא יצאנו).
אלא שבחיבורו 'חות דעת' (סימן ק"ע סק"ט) כתב הרב מליסא לכאורה דלאו הכי. ראובן שאמר לשמעון: חפץ זה, ששויו ה' זהובים, מכור אותו ללוי תמורת י' זהובים ואני ערב לך על התשלום - חייב הערב לפרוע י' זהובים למוכר אם לא ישלם הלוקח. הוא גילה בדעתו שחפץ זה שוה בעבורו י' זהובים ולא ה' כמחירו האמיתי.
לכאורה סותר בזה את משנתו הנ"ל. כיצד שייך לחייב את הערב י' זהובים בעוד המקבל לא קיבל לידו אלא חפץ ששוה ה' זהובים?!
יש שכתבו לתרץ, אכן אין ערב יכול להתחייב יותר ממה שקיבל הלוה או הלוקח שעליו ערב, וכפי שכתב בנתיבות. אלא שבנידון של החוות דעת, כיון שאף הלוקח התחייב לשלם תמורת חפץ זה י' זהובים, הרי שהוא מחשיב חפץ זה כאילו שויו הוא י' זהובים ושווי זה בא כאילו בא ליד הלוקח. אשר על כן אף הערב מתחייב בסכום זה, שאינו יותר ממה שקיבל הלוה/הלוקח (אמרי בינה שם).
למעשה - במקרה הראשון נראה שהספק, המוכר לבעל המכולת, אינו יכול לסמוך על ערבות כזו. הערב יוכל לומר 'קים לי' כהשיטת הפוטרות וסוברות שאין ערב מתחייב על חוב שכבר קיים, ואפילו אם מתחייב עליו יחד עם חוב חדש (ויש מהם שפטרוהו לגמרי, אף על החוב שמעתה ואילך).
במעשה השני - מועילה ערבות זו של זלמן. גם הלוקח, זוסמאן, התחייב לשלם סכום זה בעבור הגביע וזה שוויו בעבורו. הערב לא התחייב יותר ממה שקיבל הלוקח.