שלום היה מופתע, המכתב שנח בתיבתו בישרו שחובו עדיין לא שולם. 'אם החוב לא ישולם בהקדם, יהיה עליך לשלם על כך ריבית וקנס'.
- מתי לאחרונה קיבלתי דו"ח (Ticket) על חניה (Parking) במקום אסור? - ניסה להיזכר.
הוא בדק את התאריך המופיע במכתב, זה היה לפני שלשה חודשים - אה... כנראה זה היה בחדשי הקיץ, כשנסענו לשוויץ - נזכרה רעייתו - תודיע בהקדם למנחם, שהשתמש אז ברכבך (Car), שישלם זאת בהקדם.
- מי אמר שמנחם חייב בכלל לשלם את זה?
- מה הפירוש? אם הוא החנה את הרכב במקום אסור, הוא חייב לשלם את זה!!!
שלום החליט לבדוק את הענין, לפני שידבר בכלל עם מנחם. הוא התקשר לאחיו אהרן, כדי לדון עמו.
- למה שמנחם יהיה פטור על כך? - לא הבין אהרן.
- כי זהו רק 'גרמא'. הוא לא הזיק אותי ישירות, רק בדרך עקיפה. הוא החנה את רכבי במקום שאסור להחנותו על פי החוק, ובכך נגרם לי נזק שנרשם קנס על שמי.
- ואם הוא היה משאיר את הרכב דולק ועוזב אותו והולך לו, הוא גם היה פטור אם הרכב היה נגנב? גם במקרה כזה הוא לא הזיק אותך ישירות, אלא רק ב'גרמא'!
- התורה חייבה 'שואל' אפילו באונסין, קל וחומר בגניבה ואבידה. מה אתה מנסה להוכיח מכך?
- אני רק מראה מקום. התורה חייבה 'שומרים' גם בנזקין שקרו ב'גרמא'. שלא כדין 'אדם המזיק', שם התורה פטרתו (עיין בית יוסף - חושן משפט, סימן ס"ו סעיף מ"א, ועיין דברי גאונים כלל צ"ח אות מ"ג).
- כן. אבל מנחם החזיר לי את הרכב שלם ומצוחצח כפי שקיבל אותו, הנזק לא נמצא בפיקדון עצמו.
התורה חייבה שומר שלא החזיר את הפיקדון כפי שקיבל אותו לידיו, ואף אם זה מחמת 'גרמא'. אך היכן מצאנו שהתורה חייבה אותו על כל נזק עקיף שנגרם לבעל הבית בעבורו (עיין שו"ת מהרש"ג - חלק ג' סימן ק"ז)?
...
זכות גדולה היא לפינחס, הוא לא יוותר על כך בעד כל הון. מידי יום, בבוקרו, נאספים אליו מתחת לביתו מספר אברכי מצוינים מהכולל 'תורה בתפארתה', והוא לוקח אותם לבית תלמודם הסמוך למקום עבודתו.
על פי רוב שיחתם עוסקת בדברי תורה, ממש בחינת 'ובלכתך בדרך', ופינחס שאוהב תורה הוא, מתענג על כך. היו שהמליצו כבר על נסיעתם את מאמר הכתוב 'ויהי בנסוע הארון'...
באותו יום עליו נסובה שיחתנו, הבחין פינחס שהאברך היושב בסמיכות אליו לא חגר את 'חגורת הבטיחות' (Seat belt) כנדרש, כנראה ששכח. הוא העיר לו על כך והוסיף - חבל שתקבל על כך קנס. התורה חסה על ממונם של ישראל...
- הקנס לא יושת עלי - השיב הלה בדרך הלצה - אתה תצטרך לשלמו, הוא יירשם על שמך...
פינחס לא הבין. - מדוע? - שאל - וכי אם אקבל קנס בגלל מעשיך, לא תצטרך אתה לפצות אותי על כך? אתה גרמת לכך!
- תשמענה אזניך מה שפיך מדבר - התערב בשיחתם אחד האברכים מהמושב האחורי - הוא רק 'גרם' לכך! אולי הוא חייב מדיני שמיים (עיין בספר 'משפט המזיק - חלק א', פרק ז' הערה ל"ח שכתב כן בשם הגרי"ש אלישיב), אך בדיני אדם 'גרמא בנזקין פטור'.
- אך הלא הקנס המושת על הנהג הוא בעבור הנוסע. מבחינת החוק לכאורה העבריין הוא הנוסע, אלא שקונסים את בעל הרכב במקומו. וכי אם החוק גוזר שאני אקנס בעבור עבירה שלך, 'גרמא' היא? אינני צריך כלל לשלם על העבירות שאתה עשית! - התקומם פינחס.
- ואני אומר שהנוסע שבגינו נקנס הנהג, פטור אף בדיני שמים. הקנס אינו מושת כלל על הנוסע, אלא רק על הנהג. עליו לדאוג שכל הנוסעים שברכבו יהיו חגורים היטב, ואם לאו הוא, הנהג, נקנס על רשלנותו שלו עצמו.
...
הלכה היא כי מי שנתפס בשל חבירו, פטור חבירו מלפרוע לו ולפצותו על כך (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן קכ"ח סעיף ב' וסימן שפ"ח סעיף ו'). כגון, מי שחייב ממון לעכו"ם והלכו אלו ותפסו זאת בלית דין ודיין מאחרים, אין החייב חייב לפרוע זאת למי שתפסו ממנו. מזלו של הנתפס, הוא שגרם לו להיתפס.
מלבד, מי שחייב מס הקצוב למלך וגבו זאת מאחרים בשבילו. במקרה כזה, חייב הלה לפרוע זאת בחזרה למי שתפסו ממנו.
כיון שכך הם חוקי המלכות שגובים מאחד בעבור רעהו כדי שלא יצטרכו לטרוח ולחזר אחר החייבים (סמ"ע סימן שפ"ח סקי"ט). על כן, אין החייב יכול להשתמט מחובתו כלפי המלך בכך שתפסו זאת מאחרים.
כיון שכך, פשיטא שבדו"ח (Ticket) מחמת שהשואל חנה את הרכב המושאל במקום שאסור לחנות בו, שחייב בכך השואל.
עיקרו של הקנס הוא על מי שחנה שם, אלא שאין הרשויות טורחות לחזר ולדעת מי עשה זאת. הרי זה כמס שהוטל על ראשו של השואל מהמלכות והם בדיניהם גבו זאת מהמשאיל.
למה הדבר דומה? לנידון בסימן קכ"ח (סעיף ב') במלמד ששהה בבית בעל הבית ונתחייב מעות לעכו"ם ויצא לדרכו מבלי שפרעם. חוקות הגויים שבעל הבית צריך לפרוע את חובותיו של המלמד ששהה בביתו, ואכן תפסו הם את מעותיהם מיד בעל הבית.
פסק שם הט"ז, המלמד חייב לפרוע לבעל הבית. המעות שנלקחו מידו הם בשביל חובותיו של המלמד, שכך דנים בערכאותיהם (משיב בהלכה - חלק א' סימן י"ג).
יתר על כן, אומדנא דמוכח היא שהמשאיל לא היה נותן את רכבו לשואל אילו ידע שעליו לשאת בקנסות שיושתו על הרכב בזמן השאלה.
פשוט הדבר שזו היתה ההסכמה ביניהם, שהשואל ישלם זאת (עיין נתיבות סימן קע"ו סקנ"א).
אלא שבקנס המושת על אי חגירת חגורת בטיחות בעת הנסיעה, אין הקנס מושת כלל על הנוסע. אף שהוא נוכח ונמצא בעת שרושם השוטר את הדו"ח, הוא נרשם על שמו של הנהג.
משמעות הדבר היא, הקנס מושת על הנהג שהיה עליו לדאוג שכל הנוסעים ישבו חגורים בעת הנסיעה. כיון שהוא לא עשה זאת ונמצא ברכבו נוסע שאינו חגור, ניתן קנס על ראשו של הנהג.
ממילא אין זה כלל נתפס בשל חבירו, אלא נתפס בעצמו (עמק המשפט - ערבות, סימן מ"ב).
אין לו לנהג על אותו הנוסע, אלא תרעומת ותו לא. לפי זה, אף בדיני שמיים פטור הנוסע ואינו חייב לפרוע לנהג. העבריין הוא הנהג, ועל כך הושת הקנס.
(ויש לעיין אם העיר הנהג לנוסע שיחגור והלה שיטה בו ואמר שכבר חגור ואינו כן. עיין במשפט המזיק הנ"ל מש"כ לדון בזה.)
למעשה:
קנסות על חניה במקומות אסורים שחנה בהם השואל, חייב השואל לפרוע למשאיל.
קנס על אי חגירת חגורת בטיחות של אחד הנוסעים ברכב - יש שחייבו את הנוסע לצאת ידי שמים ונראה לפטרו אף מכך.