קנה מגוי
הקונה נכס בבעלות גוי אין המצרן מוציא מידו[1], ואפילו חזר הלוקח והשכירו לגוי[2], כי הלוקח הרחיק ממנו את מי שעלול להזיק לו ('אריא אברחת'), ואם לא היה מקדים לקנות שמא היה הגוי מוכר לגוי אחר[3]. יש שכתב שאם אין עיכוב בדבר ישאל את המצרן אם רצונו לקנות[4].
נראה, שהעושה חוזה (קונטרקט) עם הגוי שיקנה ממנו הנכס לאחר זמן לא ביטל את זכות המצרן שהרי יתכן שהמכר לא יבוא לידי גמר[5].
הקונה בית מראובן שנמצא בין בית של גוי לבית של שמעון נחלקו הפוסקים האם הלוקח יכול לטעון לשמעון (שהוא מצרן לביתו של ראובן אבל לא לביתו של הגוי), שלולי שקנה הגוי היה קונה ובזה הרחיק ממנו את המזיק[6]. עוד כתבו שגם ישראל רע מעללים בכלל גוי לבטל זכות מצרנות[7].
בית של גוי שדר בו שוכר ישראל, המצרן מסלק ללוקח[8]. לסוברים שיש מצרנות בשכירות אף שוכר ליד הבית של הגוי מוציא מישראל שבא לשכור הבית שהרי אין כאן טענת 'אריא אברחית'[9].
טענת 'אריא אברחית' לבטל זכות המצרן היא רק במרחיק את הגוי, אבל לא מחשש היזק אחר, ולכן הקונה בית שכותלו רעוע שאולי יפול על בית המצרן אינו מבטל זכות המצרן[10].
יישוב הארץ
בית על הקרקע יש לו קיום יותר בארץ מלזרוע הקרקע, הואיל וזה דבר שהוא יותר ליישוב הארץ, הלוקח לבנות על הקרקע - אפילו בחוץ לארץ - קודם למצרן[11].
מתנה, הקדש עניים, מצוה
הנותן הנכס במתנה אין המצרן מוציא מיד המקבל[12] אפילו אם המצרן רוצה לשלם לו[13], אא"כ יש חשש הערמה[14], וכן יש שכתבו בנותן להקדש עניים אין טענת בר מצרא[15] או אם הקונה מקדישו לצורך עניים ואפילו לאחר מותו[16], ויש שדנו שכן הדין בשוכר לדבר מצוה כגון לתשב"ר[17].
אשה, יתום
המוכר לאשה אין המצרן - אפילו היא אשה[18] - מוציא מידה, כל שיש לה נכסים ידועים ואין חשש שמערמת לקנות לבעלה[19], ויש שכתבו שאף הקונה מהאשה אין המצרן מוציא מידו[20]. וכן המוכר ליתומים קטנים שיש להם אפוטרופוס[21] או הקונה מהם אין המצרן מוציא מיד הלוקח[22]. אכן אשה ויתומים מצרנים מוציאים ממצרן שקדם לקנות[23].
לוקח שאין לו בית
כתבו הפוסקים שהקונה בית לדור בו והוא בן עיר שאין לו בית אחר, אין המצרן מוציא מידו[24].