ראובן שלח את בנו לחנות נעליים בערב החג שיקנה בעבורו נעליים. הוא מסר לו את מידתו המדוייקת, ואף הורה לו שלאחר שיקנה את הנעליים יקחם לסנדלר (Shoe repair) שיחבר להם מגינים (Taps) בסולייתם. כשרצה ראובן להלביש את הנעליים הוא הבין שקרתה כאן טעות, המוכר לא נתן לבנו את המידה שנתבקש. המוכר מודה שטעה, אך אינו מסכים לקבל את הנעליים בחזרה ולתת את תמורתם, מאחר וכבר נקבעו בהן המגינים.
שאלה: האם זכאי ראובן לקבל בחזרה את מעותיו מהמוכר?
תשובה: הנידון בשאלה זו האם יש לקונה אחריות על המקח ששייך למוכר מחמת הטעות שבו, כגון במקרה שלנו המידה הלא נכונה של הנעליים, כשנשתמש בו לפני שידע והבחין בטעות. בשלחן ערוך (חושן משפט, סימן רל"ב סעיף י"ג) מחלק בין שני סוגי נזק שקרו במקח: אם השימוש של הלוקח במקח היה סביר וכנהוג, הוא לא אחראי לנזקין שקרו במקח. אך אם השימוש היה חריג ויוצא דופן, חייב הלוקח על הנזק שקרה במקח.
בנתיבות (שם סק"ה) ביאר שטעם הדבר הוא מהי מידת הזהירות הנדרשת מהלוקח בבואו להשתמש במקח. אדם המזיק חייב ב'אונס כעין אבידה' שעליו להיזהר ביותר שלא יקרה זאת. מה שאין כן ב'אונס כעין גניבה' שהוא לגמרי לא בשליטתו הוא פטור. הוא הדין הלוקח, עליו לחשוש שהמקח הוא פגום ויחזור למוכר. אך אם השתמש בדרך הרגילה, אין עליו שום טענה. מה שאין כן כששינה וקרה נזק בחפץ, הוא חייב.
אחרים מבארים בטעם הדבר כיון שכשהמקח פגום והוא חוזר למוכר, נהפך הלוקח מאליו להיות שומר עליו כל זמן שהוא עדיין ברשותו. אם כן, הוא חייב בכל רשלנות שלו בחפץ, אך פטור על שימוש כדרך העולם (דברי משפט שם).
ועתה יש לדון מהי ההגדרה של הנחת המגינים על הנעליים. מצד אחד נראה שזהו שימוש רגיל ודרך העולם להניח זאת על כל נעל שקונים, ואם כן ראובן פטור. מאידך, שכיח מאד שהקונה חפץ לא יקבל בדיוק את מה שביקש (לפעמים צבע אחר, מידה שונה וכדו'), אשר על כן לפני שעושה שינוי בחפץ עליו לבדקו בשבע עיניים שאכן הוא מבוקשו. בפרט בערבי חגים ויו"ט שמחמת ריבוי הקונים והמהומה שבחנויות, הדבר שכיח טפי.
העולה מכל הנ"ל, על המוכר לקבל בחזרה את הנעליים ולהחזיר ללוקח את תמורתם, אלא שיקזז את מה שנפחתו ממחירם מחמת אותם המגינים. אמנם, אם ימצא המוכר מי שיקנה נעליים אלו ביותר ממחירם מחמת המגינים שכבר עליהם, הריוח שייך לקונה הראשון (סימן רל"ב סעיף י"ד).