באחד הימים הבחנתי שבני הילד משחק בכדור. כששאלתי אותו מהיכן יש לו כדור זה, הוא ענה שמצא את זה לפני מספר שבועות בפארק.
שאלה: כעת שהכדור ברשותי, האם עלי לחפש את בעליו ולהשיבנו?
תשובה: נקדים לפרט מספר נקודות חשובות. [הנידון כאשר החפץ הנמצא היה שייך לגדול, אם כפי הנראה היה שייך לקטן, יתכן שתשתנה ההלכה, ראה נתיבות סימן ר"ס סקי"א ועוד ובמדור 'מעשה שהיה' גליון קכ"ה].
אבידה שנתייאשו ממנה בעליה, אין המוצא מתחייב בהשבת אבידה ויכול להחזיקנה לעצמו. כל אבידה שאין בה סימן, אם הוא דבר שמן הסתם כבר הרגישו בעליו בהאבידה, ההנחה הפשוטה היא שבעליה התייאשו ממנה (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן רס"ב סעיף ג').
אמנם, אם כאשר מצא את האבידה לא נודע עדיין לבעלים שנאבדה מהם, חייב המוצא בהשבת אבידה אף אם לאחר מכן, בעוד האבידה ביד המוצא, כבר נודע להם ונתיאשו ממנה. 'יאוש שלא מדעת' הוא זה, שאם היו יודעים הבעלים שנאבד מהם היו מתייאשים, אלא שאינם יודעים מהאבידה כדי שיתייאשו ממנה ויאוש כזה אינו מועיל.
שני הסברים עיקריים נאמרו בסברת דין זה. האחד, כיון שבשעה שהגביה המוצא את האבידה לא נתייאשו ממנה הבעלים בפועל, אשר על כן כבר נתחייב המוצא במצוות השבה ואינה פוקעת (תוספות בבא קמא דף ס"ו ע"א ד"ה 'הכי נמי').
יש שביארו, דמכיון שהמוצא אבידה לפני שנתייאשו ממנה הבעלים נעשה שומר על האבידה, על כן היאוש שבא כשהאבידה בידו אינו מועיל. יד השומר נחשבת כיד הבעלים, ושוב יוצא שהיאוש בא ברשות הבעלים ואינו מועיל (רמב"ן הובא בקצות סימן רנ"ט סק"א).
כיון שכך, במקרה דנן אינך חייב בהשבת האבידה. שני הטעמים שצויינו לעיל אינם שייכים במקום שקטן הגביה את האבידה. הוא לא התחייב במצוות השבת אבידה וכן אינו נעשה לשומר על האבידה. אם כן כאשר האבידה באה לידך לאחר שכבר נתייאשו הבעלים, זכית בה ואינך חייב בהשבתה (עיין מנחת חינוך תקל"ט ח').
עם זאת, כאשר יתכן שגם כשבאה האבידה לידך עדיין לא נודע לבעליה שנאבדה מהם, תחוייב במצוות 'השבת אבידה'.