אני וחברי שלמה שותפים בבאנגאל"א. לקראת קיץ זה החלטנו בינינו מראש שאני אשתמש בבאנגאל"א בארבעת השבועות הראשונים, ואילו שלמה ישתמש בו בארבעת השבועות האחרונים של הקיץ. עתה, בפרוס הקיץ, קיבלנו הודעה שבשני השבועות הראשונים אי אפשר להשתמש בבאנגאל"א, מחמת איזו סיבה צדדית.
לדעתי, כיון שכך הרי שיש לחלוק את ששת השבועות הנותרים לשניים וכל אחד מאיתנו ישתמש בבאנגאל"א למשך שלשה שבועות. אך שלמה חלוק עלי עלי וטענתו ששני השבועות הנפסדים ינוכו מחלקי בלבד, כך שאשתמש בבאנגאל"א למשך שבועיים בלבד.
שאלה: הצדק עם מי?
תשובה: מצאנו בתשובות החתם סופר (חושן משפט, סימן קע"ט, והובא בפתחי תשובה, חושן משפט, סימן קע"א ס"ק ח') שנדרש לשאלה דומה לזו. הבית והעליה השייכים לשני אנשים בשותפות, וזה דבר השותפות: במשך שנתיים ידור האחד בבית והשני בעליה, ובשנתיים הבאות להיפך וחוזר חלילה. ויהי היום, והעליה היתה למאכולת אש ולא יכלו לדור בה ונשאלה שאלה: האם ההפסד יעלה כולו לחלקו של זה שבתורו נשרפה העליה, או שמא יחלקו ההפסד בשוה ויחלקו מעתה שניהם בבית יחדיו.
ופסק שם שלגבי הגוף אכן שותפים הם שוה בשוה, על כן בבנית העליה מחדש יחלקו ביניהם בשוה. אך לגבי הפירות, דהיינו המגורים בבית, הפסיד מי שכעת זמנו לדור בעליה וחלקו הוא שנשרף. פשיטא, שאם לאחר שיעבור תורו למגורים בהעליה והעליה תעמוד עדיין בחורבנה, שיוציא בעל העליה דהשתא את שותפו וידור הוא בבית, מעתה המגורים בו הם פירותיו ורכושו.
לכאורה היה נראה להשוות בין המקרים ולדון דברי החתם סופר לשאלתך. מאחר והבית/הבאנגאל"א על תילו עומד אלא שלא ניתן להשתמש בו, הרי שההפסד יושת עליך שפירותיך הם אותם שני שבועות. אלא שאין הנידון דומה לראיה. בנידון דהחת"ס כבר דרו שניהם כל אחד בחלקו, המגורים נחשבים לקנין של ההסכם שביניהם. אך כאן, שעדיין לא נכנסתם לגור, הרי שלא קנית עדיין בחלקך את שני השבועות הראשונים ולא משלך נחסרו.
אשר על כן, צדקה טענתך ועליכם לחלוק שוה בשוה את ששת השבועות שבהם ניתן להשתמש בבאנגאל"א.