יש לי חבר שכבר תקופה ארוכה אין לו עבודה, הבטחתי להלוות לו סכום כסף גדול לשם פתיחת עסק שיתפרנס מכך. דרשתי ממנו שיכין את המסמכים הדרושים לצורך ההלואה, והוא עשה זאת אצל עורך דין והוציא הוצאות בשביל זה. לאחר מכן התחרטתי ואיני רוצה עוד להלוותו, מחמת שנראה לי שאזדקק לכסף זה בתקופה הקרובה.
שאלה: האם אני יכול לחזור בי מהבטחתי? אם אכן מותר לי לחזור בי, האם אני חייב להחזיר לו את הוצאות שכר העורך דין שהוציא בשביל כך?
תשובה: כדי שלא יוכל המלוה לחזור בו, אנו נזקקים למעשה קנין בין הצדדים. הראשונים נחלקו כאשר המלוה שלח את הלוה לכתוב שטר ולהחתים עליו עדים. לשיטת הרמב"ן מרגע שנחתם השטר בעדים, שוב אין המלוה יכול לחזור בו (כשמודה שנחתם בציוויו ובהסכמתו). השטר החתום בידי עדים כבר יצר שיעבוד בנכסי המלוה כסכום ההלואה הרשום בו. הטור נחלק עליו, לשיטתו אין בשטר שום שיעבוד כל זמן שהמלוה עדיין לא הִלְוָה בפועל וזכותו לחזור בו (טור - חושן משפט, סימן ל"ט סעיף י"ט).
בנידון דידן, לכולי עלמא יכול עדין המלוה לחזור בו. שהרי רק כתבו את השטר ועדיין לא חתמו עליו. שטר שאינו חתום, בודאי שאינו נחשב כקנין בין הצדדים.
אלא שעל המלוה להחזיר ללוה את הוצאותיו, שהרי עשה זאת על פי ציוויו של המלוה (סמ"ע סימן ל"ט סקמ"ו). הגדרת חיוב זה היא משום 'גרמי'. כמו מי שמבקש מאומן שיעשה בעבורו חפץ מסוים לפי מידותיו, שחייב לשלם את הוצאותיו אם איננו רוצה לבסוף לקנותו (רעק"א בגליונו שציין לסימן של"ג סעיף ח'). ואם חזר בו באונס, פטור מלשלם על כך (ש"ך סימן שפ"ו סק"ו).
אלא שיש לתת את הדעת לפן נוסף. במידה והלוה נצרך ועני, הרי שיש בהבטחה להלוותו משום 'נדר' ואי אפשר לחזור מכך ('אהבת חסד' חלק א', פרק א' הערה י"ח ועיין ב'מנחת שלמה' ח"א סימן צ"א כ' אם משום 'התרת נדרים' דערב ראש השנה אין נדרים אלו חלים מלכתחילה). גם אם עשיר הוא, אך הסתמך בליבו שילוונו, הרי שיש בחזרתו משום 'מחוסר אמנה' (שצרה מידת מאמר זה מלהכיל את דיניו).