הכל התכוננו לשמחת ה'בר מצוה' של מוישי. אביו שלום חזר זה עתה מאולם השמחות, שם בדק שהכל נעשה לשביעות רצונו.
בעודו נכנס לביתו מצא הוא את בנו חתן ה'בר מצוה', דוד, יושב ומכונס במחשבותיו. הוא חייך לעברו והפטיר - זהו אכן זמן לחשבון הנפש... בעוד שעות מספר הנך נכנס בעול התורה והמצוות לנצח! אני גאה בך שהנך מבין את משמעות הדברים... 'בר מצוה' אין המשמעות סעודה יפה ומתנות בלבד... זה הרבה יותר מכך!
אך דוד לא חייך... סערה התחוללה בתוכו. שלום הבחין בכך ושאלו לפשר הדבר.
- נזכרתי שלפני מספר חדשים היה לי ריב ומדון עם חזקי, בן כיתתי. בלהט הויכוח קרעתי את כרטיס הנסיעות (Metro card) של חזקי... הוא טען אז שהכרטיס היה טעון בכ- $15.
בעצם, בעוד שעות מספר אקבל דין של 'מזיק'! אמנם בשעת מעשה הייתי 'קטן' שפטור על נזקיו... אך מעתה אני 'גדול'!
- 'קטן' שהזיק פטור! אתה בודאי אינך 'חייב' מאומה. אולי נשלם את זה לחזקי... 'לפנים משורת הדין'... אינך צריך לדאוג מכך - ניסה שלום להרגיעו.
אך דוד לא נרגע. הוא חיכה להגעתו של דומ"ץ הקהילה להשתתף בשמחתו, כדי לשאול אותו דבר ה' זו הלכה כיצד עליו לנהוג.
- הגמרא בבבא קמא (דף צ"ח ע"ב) דנה אודות שורף שטרותיו של חבירו, שטר שבו כתוב שפלוני חייב למחזיק השטר כך וכך, האם השורף חייב? גם כרטיס נסיעה נחשב ל'שטר חוב', ממש נידון שאלתך!
- מדוע כרטיס נסיעות הוא 'שטר חוב'? מי חייב כסף לבעל הכרטיס?
- חברת הנסיעות (MTA). כשבעל הכרטיס מפקיד כסף לטובת הכרטיס שבידו, החברה חייבת לפרוע לו את הסכום שהטעין והפקיד. בכל נסיעה נפרע מקצת מן החוב (ראה משפטי התורה - חלק ב', סימן כ"ג ופשוט)!
- ומדוע הגמרא הסתפקה אם המזיק 'שטר חוב' חייב? מהו הספק?
- השטר הוא רק ראיה ביד המחזיק אותו על קיום החוב, אך בעצם החוב קיים ועומד בעולם אף לולי אותו שטר. החוב לא נמחק ולא נמחל, אף שהשטר כבר אינו בעולם. אם כן על מה נחייב את השורף? על שווי של פיסת נייר שאינה שוה אפילו פרוטה?
אלא מאי? המלוה לא יוכל לגבות את חובו בהיעדר ראיה לדבריו. האם גם זה נחשב לנזק והשורף חייב לשלם את כל החוב. הן מחמתו לא יצליח עתה המלוה לגבות את מעותיו.
- ומהי מסקנת הגמרא? השורף חייב או פטור?
- מסקנת הגמרא שם לחייב את השורף, נזק כזה מוגדר כ'גרמי', וחייב עליו השורף (אין נשוא מאמרינו בעניינים אלו, ועיין גיליון נ' מדור 'פסקי דינים' מהאב"ד הגר"ח קאהן שליט"א שהאריך בגדרים).
מספרת שם הגמרא שרב אשי שרף למישהו שטר חוב ורפרם חייב אותו בתשלומים. לכאורה קשה להבין, וכי רב אשי הזיק אחרים במתכוין?
- אולי זה היה בשוגג? ומכל מקום הוא חייב לשלם, 'אדם מועד לעולם'...
- לרוב הפוסקים כלל זה של 'אדם מועד לעולם' אינו קיים במזיק בגרמי. המזיק בגרמי אינו חייב על נזקיו אלא רק כאשר הוא עשה זאת בכוונה תחילה (עיין ש"ך סימן שפ"ו סק"ו).
- נו.. אז מה ה'פשט' בזה? רב אשי היה 'מזיק' חלילה?
- רש"י שם על אתר מבאר שרב אשי שרף את השטר בקטנותו, לפני ה'בר מצוה'... ורפרם חייב אותו לשלם, אפילו שקטן שהזיק פטור!
יש מי מהראשונים שלמד מדברי רש"י הלכה למעשה, קטן שהזיק חייב לשלם את הנזק כשיגדל (הגהות אשר"י בבק קמא פרק ח' סימן ט'. ועיין דברי שו"ת שבות יעקב, הובאו דבריו בפתחי תשובה סימן שמ"ט סק"ב, מה שחילק בין אם נהנה המזיק לבין היכא שלא נהנה).
אך למעשה כתבו הפוסקים שמעיקר הדין קטן שהזיק אינו חייב לשלם כשהגדיל. רפרם חייב את רב אשי לשלם רק 'לפנים משורת הדין' (עיין משנה ברורה סימן שמ"ג סק"ט).
- אז צדק אבי מורי שאמר שנשלם לחזקי את הנזק 'לפנים משורת הדין' (עיין בכל הנ"ל בגיליון כ"ג במדור 'קו ההלכה' שהביא בארוכה את כל שיטות הפוסקים בהא).
במחשבה שניה, אולי גדר הנזק שעשיתי לחזקי הוא אחר מסתם נזק. אולי אני חייב בכך אף מדינא...
- מה כוונתך? - התעניין הרב. הוא כבר היטיב להבחין שלא בכדי הוא רשם בהקדשה לדורון הדרשה 'יניק וחכים' על הילד העומד לפניו...
- אמנם מצד אחד, המזיק 'שטר חוב' לא מזיק את עצם החוב, הוא קיים אף ללא הוכחת השטר. אך מאידך, מאחר וחז"ל הגדירו זאת כ'מזיק', הרי שאין זה נזק שקרה ונגמר. זהו נזק מתמשך בכל העת... אף עתה ברגע זה שאנו מדברים...
במעשה הנזק שעשיתי אז, עדיין עתה חזקי ידידי מנוע ואינו יכול לגבותו מחברת הנסיעות (עיין צפנת פענח - מהדורא תנינא, דף ע"ד ע"ד)!
- סברא יפה. אך לא כך נראה מדברי כל הפוסקים.
...
- אבא! - נשמע קולו של דניאל הקטן - התוכל לקשור את שרוכי נעלי?
משה היה באמצע שיחה חשובה עם אחיו, בביתו של אחיו. כששמע את בנו, הוא ניגש לחדר הסמוך שם שהה בנו דניאל, הרימו על השלחן וקשר את השרוכים - תרד מהשלחן - מלמל לעברו תוך כדי שהוא ממהר לשוב לשיחתו.
קול רעש נשמע... משהו נשבר... משה אץ-רץ לבדוק מה קרה. לא היה לו שמץ של ספק שידו של בנו השובב, דניאל, במעל.
- הפעם כנראה שזו אשמתי... - הרהר לעצמו - מדוע הנחתיו על השלחן??? הרי זה ממש 'ברי היזיקא'! מה חשבתי לעצמי? (עיין פתחי חושן - נזיקין, פרק ה' הערה פ"ז שהביא מדברי נחלת אליהו (דושניצר) לחייב בכהאי גוונא מדין מעמיד בהמתו, עיי"ש. וראה מה שדן שם בדבריו.)
...
למעשה:
- קטן שהזיק אביו פטור מלשלם על הנזקין.
- יש שרצו לחייב את האב במקום שהעמידו במקום שבטוח שהקטן יזיק וצ"ע.
- לרוב הפוסקים מדינא אף כשיגדיל הקטן, פטור מלשלם על הנזקין שעשה בעודו קטן (עיין שו"ת רע"א מהדו"ק סימן קמ"ז).
- אמנם, רבים מהפוסקים סבורים דלצאת ידי שמים חייב כשיגדיל.
- כאשר קטן הזיק באופן שאף גדול שעשה כן חייב רק לצאת ידי שמים, פטור לכו"ע ואף לא לצאת ידי שמים (ערך ש"י סימן שמ"ט).
ולנכון להביא את לשון הב"ח (אורח חיים סימן שמ"ג) 'אני קורא עליו גם בלא דעת נפש לא טוב (משלי יט, ב) דאף על פי דקטן שעבר עבירה, בלא דעת היא. לא טוב לנפש, כי המשיך עליה טומאה מצד הרע. על כן טוב לו כשיגדיל לשוב בתשובה מעצמו על כל מה שעבר, הן בדברים שבינו ובין המקום, הן בדברים שבינו ובין חבירו' (ועיין בכל זה במה שנכתב בגליון כ"ג במדור 'קו ההלכה').