- העיקר שהסופה (Storm) כבר מאחרינו - שח פינחס לרעיתו בארוחת הבוקר.
- כן... וגם זכינו ביום חופשי, אתה לא צריך לנסוע למקום עבודתך...
בעודם סועדים את לבם במנוחה, נשמעו נקישות מהדלת - מענין מי הוציא את אפו לרחוב ביום כזה - התפלא פינחס - אלך לבדוק, כנראה שבקשה דחופה בפיו...
בפתח הבית עמדו שני בחורים מישיבת 'קול בחורים' הסמוכה. - התחפוץ שנפנה בעבורך את השלג מקידמת הבית? - פנו לפינחס.
- לא, אין צורך. אעשה זאת בעצמי.
הבחורים נפנו ללכת לדרכם - שכחתי... - קרא אחריהם פינחס - תוכלו לפנות את השלג לשכני, ר' שמעון. הוא נוהג תמיד לשכור בחורים מישיבתכם לעשות זאת. בפרט עכשיו הוא איננו בבית, הוא עתיד לחזור בעוד שני שבועות מפלורידה, הוא בודאי צריך שמישהו יפנה בעבורו את השלג.
- תודה - ענו הבחורים ופנו לבית השכן.
הם הורידו את הכלים מכתפיהם והחלו לפנות את השלג במרץ. הם סיימו לאחר כמחצית השעה את מלאכתם ונקשו שוב על דלת ביתו של פינחס.
- אינני מכיר אנשים נוספים שצריכים שיפנו את השלג בעבורם... - התנצל פינחס בחיוך.
- לא, בין כך אנו צריכים לחזור לישיבה בשביל הסדר... רק באנו לקחת את התשלום... - ענו הבחורים בבושה.
- מדוע שאשלם בעבור המלאכה שעשיתם לשכני? חכו עד שיחזור לביתו ובקשו זאת מידו... אוכל לתת לכם את מספר הטלפון שלו.
- חשבנו שאתה משלם בשבילך העבודה... לא היינו עובדים בשביל לקבל את התשלום רק בסוף השבוע...
- מעולם לא התחייבתי לשלם על העבודה הזו! רק גיליתי את אזנכם ששכני ר' שמעון ישמח אם תעשו זאת וכנראה שהוא ישלם לכם...
- כן, אבל אתה שלחת אותנו לעשות זאת בביתו... לכאורה זו אחריותך על התשלום... אם תרצה, תחזור ותגבה זאת ממנו כשיחזור. ובכלל אסור להלין את שכר השכיר...
- איסור הלנת שכר שכיר שייך רק כאשר אני אחראי על התשלום. במקרה דנן אין לי שום דבר עם התשלום - התעקש פינחס.
- היה לי פעם מקרה דומה בישיבה - אימץ אחד הבחורים את ראשו - לקחתי לניקוי יבש חליפה של שכני לחדר. שאלתי על כך ב'קו ההלכה' והם הורו שקודם כל עלי לשלם למכבסה, רק לאחר מכן אוכל לגבות מבעל החליפה את ההנאה שהיתה לו מכך...
- תשמעו, איני רב ואין בכוחי להתווכח עם מה שאתם מספרים. בואו יחד ונתקשר כעת ל'קו ההלכה' ונברר את ההלכה - חתם פינחס את הויכוח.
פינחס התקשר לבית ההוראה ושם את הרב העונה על הרמקול (Speaker).
אחד הבחורים התנדב לדבר - האם משהו ששלח אותי לגרוף את השלג מבית שכינו, מחויב לשלם לי בעבור כך?
- מי שמראה לפועל לעבוד בשל חבירו אינו חייב לשלם בעבור כך, אלא אם כן התחייב בכך באחד משני אופנים. רק אז הוא חייב בתשלום ובכל המסתעף מכך, כגון 'בל תלין' (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן של"ט סעיף ז').
- מהם שני המקרים שבהם הוא חייב?
- הפשוט הוא, כאשר בעל הבית שכר את הפועלים לעצמו אלא שהראה להם לעשות בשל חבירו. דין זה אמור בין אם הראה להם על של חבירו בכוונה תחילה ובין אם טעה והראה בטעות על של חבירו (שם סימן של"ו סעיף א').
- זה אכן מה שקרה עמי כשמסרתי את חליפתו של שכני לחדר לניקוי. חשבתי בטעות שהחליפה היא שלי. בעצם שכרתי את הפעולה לעצמי...
- המקרה השני הוא, כאשר השוכר מקבל על עצמו בפירוש אחריות על התשלום. כשהוא אומר לפועל 'אני אשלם בשביל מה שאתה עושה לפלוני'.
- ומהו המקרה שלנו? הוא שייך לאחד המקרים שהרב ציין?
- לא. המקרה המדובר הוא ששכרו אתכם מלכתחילה לעשות את המלאכה בבית של השכן וידעתם מכך (רמ"א סימן של"ט סעיף ז' ובסמ"ע סימן של"ו סק"ד). גם, הוא מעולם לא התחייב שהוא ישלם בשביל עבודה זו.
לכן אינכם יכולים לחייב אותו לשלם בעבור המלאכה שעשיתם בבית שכינו.
- ויותר אין להם עלי כלום? - התערב פינחס בשיחה.
- לא ולא. יש מקום לומר שעליך להשתדל בעבורם ולסייע להם לגבות את שכרם משכינך. כיון שאתה הוא ששכרת אותם (פתחי חושן - שכירות, פרק ח' הערה פ"ד).
- וכאשר השכן יחזור לביתו הוא יצטרך לשלם לנו על מה שעשינו בעבורו? הוא הרי לא ביקש זאת מאיתנו!
- עליכם להמתין שהשכן יחזור לביתו. או אז הוא ישלם לכם כפי שהוא מסכים בדרך כלל לשלם בשביל מלאכה זו. הרי הוא נהנה מפעולתכם, הוא לא יצטרך להתבוסס בשלג ולא יחליק עליו (סימן שע"ה סעיף א'). לפי מה שהבנתי, מדובר במישהו ששוכר בדרך כלל אחרים לפנות את השלג מרשותו.
- אך כאן, השכן יחזור רק בעוד שבועיים מחופשתו. עד אז השלג יפשיר מאיליו! איזו הנאה גרמנו לו? - התקשו הבחורים להבין.
- לא כך הבנתי בדבריכם, חשבתי שהוא כבר עתה חוזר לביתו - התנצל הרב - אם הוא עתיד לחזור רק לאחר שהשלג מפשיר כבר מאיליו, לא הואלתם לו מאומה ואין לו שום הנאה במעשיכם.
- מאידך, הוא הרי יכל לקבל קנס מהעיריה על כך שלא פינה את השלג. יותר מכך, אם חס וחלילה מישהו ינזק ויחליק מחמת שהוא לא פינה את השלג, הוא עלול לספוג על כך תביעת נזיקין גדולה...
- פעולה כזו מוגדרת בפי חז"ל 'מבריח ארי'. לא ריוח ישיר, אלא מניעת נזק. על כגון דא הוא פטור מלשלם את שכרכם (מקורו בבבא קמא דף נ"ח ע"א. ואף לשיטות המחייבות במניעת הפסד ברור, כאן אין זה ברי אלא ספיקא. ועיין בכל זה במדור 'פסקי דינים' - גליונות כ"ג וכ"ד).