שכרנו 'מאפיית מצות' לשעתיים, לצורך אפיית 'מצות חברה'. בנפרד שכרנו גם 'שיבער', שיכניס ויוציא את המצות מהתנור. בסופו של דבר ה'שיבער' איחר את בואו בשעה, וכך נותרה לנו רק שעה אחת לאפיית מצות. בעל המאפיה דורש תשלום בעבור שעתיים, כפי שסוכם עמו בתחילה.
שאלה: אם אכן אנו מחוייבים בתשלום כל השעתיים לבעל המאפיה, האם ה'שיבער' צריך לשלם זאת מאחר והוא אשם בכך?
תשובה: בפתרון שאלה זו עלינו לדון האם נזק כזה מוגדר כ'גרמא', דהיינו נזק שבא בצורה עקיפה ולא ישירה מיד המזיק והוא נפטר מלשלם עליו. מקרה דומה מצאנו בהלכה אודות מי שמנע מהשוכר בית מלהיכנס אליו, יש מהפוסקים שדנו אותו כ'גרמא' בלבד ופטרוהו מלשלם (ראה נתיבות סימן שי"ב סק"ה ותשובות רבינו יצחק אלחנן סימן קס"ה).
מאידך, מצאנו שדין פועל שחזר בו וגרם בזה נזק למעבידו דנחשב כ'גרמי' וחייב לשלם (רמ"א סימן של"ג סעיף ו' וש"ך שם סקל"ט). אמנם, יש מהפוסקים שנחלקו על כך וסבירא להו לפטור את העובד במקרה כזה (נתיבות שם סקי"ד, ובחזון איש - בבא קמא סימן כ"ג סקכ"ה כתב שגם אין לומר קים לי כהרמ"א בזה).
היה מקום לדונו ממה שמצאנו לגבי אריס שנשכר לחרוש ולזרוע, ונתבטל ממלאכתו. ההלכה היא שחייב לשלם לבעלים את מה שהיו מרויחים אילו היה עובד, אלא שאין זה ענין לנידון דידן. אריס מתחייב במפורש להביא רווחים כך וכך ובעלים, ואף אם לא נתחייב במפורש הרי זה כאילו פירש שכך דרך האריסים (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן שכ"ח). בתחום אפיית המצות אינו מצוי שהעובדים יתחייבו דבר זה לבעלים, ובודאי שלא נחשב בסתם כמו שהתחייבו על כך.
דין נוסף שאולי ניתן לדמותו לנידון שאלתנו הוא כאשר מעביד שכר עובד לפעולה מסוימת, שאם לא יעשה אותה יפסיד. כגון, לקנות בעבורו יין ביום השוק שהוא זול, והעובד לא קנה. שם אנו מחייבים את העובד מדין ערב, כיון שהבעלים סמכו עליו (נתיבות סימן קע"ו סקל"א, סימן קפ"ה, סימן ש"ו סק"ו וסימן של"ג סק"ג וחתם סופר - חושן משפט סימן קע"ח).
אך יש מהפוסקים שכתבו שהאמור לעיל היא דעת מיעוט הפוסקים ואי אפשר להסתמך על כך ולחייב עובד בהפסדים שגרם לבעל הבית (נחלת צבי סימן רצ"ב וראה אמרי בינה - הלואה סימן ל"ט ומהרש"ם חלק א' סימן ע"ז).
אף אם לא ניתן לחייב בדין את הפועל/השיבער, מכל מקום בודאי שמן הראוי שאם ההפסד בא בפשיעת הפועל שישלם את ההפסד לצאת ידי שמים. ובכל מקרה יש לדון לגופו של ענין אם נחשב פושע (כגון לגבי שכחה, עיין בדברי גאונים כלל צ"ט סימן י').