א] דמי שכירות:
קבעו דמי שכירות
המשכיר והשוכר חייבים לקבוע את דמי השכירות לפני הקנין ואזי סומכת דעתם שיחול הקנין[1]. אם דמי השכירות ידועים ממנהג המדינה או שידוע לשוכר שזהו המחיר הקבוע של המשכיר, לא צריך לפרט את המחיר[2]. הסכימו שניהם שצד שלישי יקבע את שווי השכירות, יקבע המחיר לפי דעתו[3]. וכן אם לפני הקנין לא בדקו את המחיר אבל הסכימו שהמחיר יהיה לפי מנהג המקום קובע המנהג[4] ואם מצאו שיש מחירים שונים בשוק, אזי כאילו התנו שדמי השכירות יהיו כפי השער הממוצע[5]. נראה, שאם הדבר השכור נמצא במקום שהמחיר שונה ממקום שנעשה הקנין, קובע המחיר או המנהג של מקום הקנין, לדוגמא, כשמשכירים דירה בא"י והמשכיר והשוכר נמצאים בחו"ל, המחיר גבוה מאם המשכיר או השוכר נמצאים בא"י, לפיכך קובע המחיר בחו"ל.
לא קבעו דמי שכירות
לא קבעו ביניהם את דמי השכירות לפני הקנין, ונמצא שיש מחירים שונים בשוק, והשתמש השוכר בדבר השכור, לא אומרים שדעת השוכר היה לשלם כפי המחיר הממוצע בשוק אלא כפי המחיר הנמוך בשוק[6]. ברם, אם המשכיר אינו מסכים שהמחיר יהיה כפי המחיר הנמוך שבשוק, יכול הוא לחזור בו מהשכירות כמו בכל מקח שהמוכר יכול לחזור בו מהקנין אם לא קבעו ביניהם את המחיר[7], אפילו אם קבעו בעת הקנין זמן לשכירות[8].
לא התנה שישלם לו
כאשר הדבר עומד להשכיר ובעל הבית אומר לו שידור בדירה או ישתמש בחפץ שלו, אם השוכר רגיל לשכור דבר כזה, לא צריך בעל הבית לפרש לו שכוונתו בזה הוא שישלם לו, כי בוודאי לא היה כוונתו שישתמש זה בשלו בחינם[9], אבל אם ידוע שהמשתמש אין דרכו לשלם, ורק השתמש בו בגלל בקשת הבעל הבית, חייב בעל הבית לפרש שמבקש שכר בעד השימוש, ואם לא פירש פטור לשלם[10].
ב] זמן השכירות:
זמן קצוב
הסכימו שניהם על אורך תקופת השכירות, הן אם פירשו את היום או חודש, והן אם הזכירו אירוע טבעי כגון שאמרו 'עד הגשמים'[11] זוהי 'שכירות לזמן קצוב' ושניהם חייבים לקיים את השכירות עד תום הזמן[12], או לפי המנהג[13]. נראה, שבמקום שנהוג לחתום על טופס סטנדרטי של חוזה, קובע החוזה כמו מנהג גם אם הם לא חתמו על חוזה[14]. כשקצבו את דמי השכירות לכל תקופת השכירות, ונשתנה שווי השכירות בתוך הזמן, לא יכולים להוסיף או לגרוע עד תום השכירות[15], אפילו היה שינוי ניכר שלא היה אפשר לחזות מראש[16].
לאחר זמן השכירות
ברם נחלקו הפוסקים אם לאחר תום תקופת השכירות המשיך השוכר להשתמש בה, והמשכיר לא הודיע לשוכר מיד שמעלה את דמי השכירות כפי הערך השוק, האם המשכיר יכול לגבות ממנו למפרע (מיום תום השכירות) דמי שכירות כפי הערך שהתייקר[17].
סתם שכירות
אם לא קבעו ביניהם את תקופת השכירות, אזי בשכירות מטלטלין יכול כל אחד לחזור בו מתי שירצה[18], אבל בשכירות בית לא יכול המשכיר להוציאו לפני שלושים יום ש'סתם שכירות שלושים יום'[19]. הפוסקים דנו אם הזכירו בעת המשא ומתן את תקופת השכירות אבל לא בעת הקנין, אם דינו כשכירות לזמן קצוב[20].
צורך מסוים
הודיע השוכר למשכיר ששוכר הדבר לצורך מסוים, כגון שאמר לו ששוכר מכונית לנסוע למקום פלוני, תקופת השכירות היא עד שיגיע למקום ההוא[21], או שאמר לבעל האולם ששוכר את האולם בשביל אירוע מסוים שכרגיל אורך שבוע, תקופת השכירות הוא עד סוף האירוע[22].
הקדים השכר
לא פירשו את זמן השכירות אבל השוכר הקדים לשלם דמי שכירות כתב הרמ"א[23] שבסתמא שכרו כנגד מעותיו, ויש שכתבו שלא אומרים בזה ש'דמים מודיעים', שגובה המעות מוכיח ששכרו לזמן מסוים[24].