יצאתי יחד עם ידיד לרחובה של עיר לקנות אתרוג לקראת החג. בסופו של יום, קנה חברי אתרוג יקר קצת, במחיר של 175$, מהודר ונקי. אני, שמצבי הכלכלי אינו שפיר כל כך, קניתי אתרוג זול יותר במחיר 75$.

כיון שידידי בא עם הרכב (Car) שלו, הוא נענה ברצון להחזיר אותי לביתי. כאשר ירדתי מהרכב לפנות לביתי, נטלתי בטעות את האתרוג היקר שלו והשארתי את האתרוג הזול שלי. בשעת מעשה שנינו לא שמנו לב לכך, ורק ביום טוב, לאחר שכבר קיימתי את מצוות היום, נתחוורה לי הטעות.

הרגשתי מאד שלא בנוח, ומיד במוצאי החג התקשרתי אליו והתנצלתי. הצעתי שאבוא כבר עתה אל ביתו ואחליף עמו את האתרוג. חשבתי שבכך אניח את דעתו.

אך הוא כלל לא אבה לשמוע מכך. הוא שילם מחיר כל כך יקר בכדי לצאת ידי חובה באתרוג מהודר ביום טוב הראשון של החג, שמצוותו מדאורייתא. לטענתו, עלי לשלם לו את ההפרש שבין שני האתרוגים שזה מה שהפסיד ברשלנותי.

שאלה: האם צודק הוא בטענתו?

תשובה: בנטילתך את האתרוג של ידידך, הרי ש'גנבת' אותו, ואף שהדבר נעשה בשוגג. חובתו של הגנב היא להשיב את הגזילה ליד בעליה, ובכך נפטר. רק אם הגניבה אינה בעין, או שנשתנתה מכמות שהיתה בשעת הגניבה - אזי מתחייב הגנב בתשלומין לבעליה (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ש"ס סעיף ה').

אלא שטענתו היא, כיון והחזרת לו את האתרוג שלו לאחר היום הראשון, הרי ששוויו כבר אינו כמו שהיה בערב החג. על כן, לדבריו, עליך לפצותו ולשלם לו את ההפרש שבין המחירים.

ומצאנו שדנו בכך הפוסקים. הפתחי תשובה (סימן שס"ג סק"א) מצטט חלק מהפוסקים שלשיטתם אין כל עילה לטענתו של ידידך. כיון והאתרוג לא נשתנה במאומה בעצמו, אף ששוויו נפל ואינו כבתחילה, יוצא אתה ידי חובת השבה בהחזרתו, ותו אין לו כל תביעה עליך. ירידת ערך האתרוג נחשב 'היזק שאינו ניכר', ונפטר בהחזרת החפץ בעין, ויכול לומר לו 'הרי שלך לפניך' (וראה משפט שלום סימן ר' סעיף ז').

אך אחרים סבורים, שכיון שהכל יודעים ששוויו של אתרוג בחול המועד אינו כשוויו בערב החג, הרי שההפסד והחיסרון ניכרים לעיניים, ועליך להשלים לו את ההפסד (בית שמואל אחרון חו"מ סי' ה' הובא בפתחי תשובה שם ובנחלת צבי סימן רצ"א סעיף כ"ד. ועיין שו"ת אור שמח ח"ב סימן י"ד).

בנוסף על כך, אף אם אכן קיימת חובת תשלומין, יש סוברים שאינו חייב לשלם יותר מאתרוג הכשר לברכה ואינו יכול לתבוע אתרוג מהודר (עיין בבאר היטב - אורח חיים, סימן תרנ"ו סק"ד, ראה מה שהארכנו בזה בגליון קל"א).

יוצא איפוא, שידידך אינו יכול להוציא ממך ממון זה.

יש להוסיף, שמכיון וכל אחד מכם נשתמש ביום הראשון באתרוג שאינו שלו, יוצא איפוא שלא קיימתם את מצוות היום שצריכה להיות 'לכם' דווקא. אשר על כן, ראוי שתתפשרו ביניכם, כך לפי חלק מהשיטות שייך שיתוקן הענין למפרע ויצאתם ידי חובה אף ביום הראשון (ראה שו"ת משאת משה סי' ד' הובא בשערי תשובה סימן תרנ"ח סק"ו, דעת תורה שם סעיף ד' וביאור הלכה סימן י"א סעיף ו' ד"ה מצמר).