השבת עומדת להיכנס בקרוב. לא הרי שבת זו ככל השבתות, מחר יערוך שמחה את העליה לתורה לבנו בכורו. ההתרגשות בבית היה גדולה והכל עסקו בהכנות לקראת המאורע החשוב.

לפני שיצא מביתו לבית המדרש, נטל שמחה באמתחתו את המפות החדשות שקנה לעזרת הנשים של בית הכנסת. היה נראה לו שהמפות הישנות כבר בלויות ואינם מתאימות לשמש פאר בשמחתו, הוא החליט לקנות מפות חדשות לעזרת הנשים ולתרום אותן לבית הכנסת. הוא גם מסר אותם לתופרת, והיא רקמה על המפות את שמו של בית הכנסת.

עם הגיעו לבית הכנסת הוא הסיר מהשלחנות בעזרת הנשים את המפות הישנות, כדי לפרוס תחתיהן את החדשות שקנה.

כשהוציא את אחת המפות מהשקית, הוא הבחין בכתם גדול במרכזה. זה היה נראה כתם שומני שאינו ניתן להסרה בכביסה. הוא החזיר את המפה לשקית - אחזיר זאת לחנות לאחר שבת - סבר.

כשגמר לפרוס את כל המפות החדשות, נאלץ שמחה להותיר על אחד השולחנות מפה ישנה, היתה חסירה לו מפה אחת, זו המלוכלכת.

- מזל טוב ר' שמחה - קידמו הגבאי בהארת פנים - ותודה רבה על המפות החדשות שתרמת לעזרת הנשים. חבל שלא שאלת אותי קודם את מספר השלחנות בעזרת הנשים, כך היית קונה מספיק מפות...

- דווקא ידעתי בדיוק כמה שלחנות יש שם - ענה שמחה וסיפר לגבאי אודות המפה המוכתמת.

- ולמה נראה לך שהמוכר יקבל בחזרה את המפה? אולי היא התלכלכה ברשותך?

- אינני יודע בבירור. אך מידי ספק לא יצאנו, 'המוציא מחבירו עליו הראיה'! עדיין לא שילמתי עליהן ועל המוכר חלה חובת ההוכחה שהמפות יצאו נקיות מתחת ידיו...

- מה?! זה לא שייך כמעט שמפה תצא את שערי המפעל כשהיא מוכתמת! אתה יודע כמה בדיקות עובר מוצר כזה לפני שהוא נכנס לאריזתו? גם באריזה הסגורה זה לא שייך שהמפה תתלכלך. השכל הישר אומר שהכתם קרה אצלך. אולי כשמסרת את זה לתופרת לרקום את השם...

שמחה החליט לשאול את רב בית הכנסת - אם בין כך לא אוכל להחזירנה לחנות, אולי אשתמש בה כשהיא מוכתמת... גם כך היא נראית טוב יותר מהמפות הישנות...

- צדקו דברי הגבאי - ענה הרב על אתר - זה נקרא בהלכה 'כאן נמצא כאן היה'.

הגמרא בחולין (דף נ' ע"ב) מביאה ברייתא העוסקת בקונה בהמה ומצאה טריפה. המוכר טוען: הבהמה נטרפה רק לאחר שהיתה כבר ביד הלוקח. הלוקח טוען להיפך: המום קרה עוד לפני המכירה ומכרת לי בהמה פסולה, והמקח בטל. פוסקת הברייתא 'המוציא מחבירו עליו הראיה'.

ברש"י שם (דף נ"א ע"א ד"ה 'לא הוגלד') פירש דמיירי כשהלוקח כבר שילם למוכר, שכך דרך העולם שהמוכר אינו מוסר את הבהמה ליד הלוקח לולי ששילם לו כבר עליה.

מדבריו אלו היה נראה לומר ששיטתו היא שאם עדיין הלוקח לא שילם על הבהמה, אינו חייב לשלם עליה. 'המוציא מחבירו עליו הראיה', ועל המוכר, אם רוצה להוציא ממנו את מעותיו,  להוכיח שהמום קרה ביד הלוקח. כך טָעַנְתָּ גם אתה.

אך התוספות (שם ד"ה 'המוציא') כתבו דאף אם הלוקח עדיין לא שילם למוכר, הוא חייב לשלם. רוב בהמות בחזקת כשרות, אם כן יש כאן מוחזקות על גוף הבהמה בשעת המכירה שלא היתה טריפה. אם הלוקח מערער על חזקה זו, עליו מוטלת חובת ההוכחה. כך גם נפסק להלכה כדברי התוספות (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן רל"ב סעיף י"א).

למחרת בבוקר, נערכה העליה לתורה ברוב פאר והדר. לאחר התפילה נערכו השלחנות וכל הקהל הקדוש התיישב לערוך קידושא רבה. גם שלום ובנו החתן התיישבו בשלחן המזרח בסמיכות לרב בית הכנסת.

כשהגישו לפניהם את צלחות ההערינ"ג, הֵרִיחַ שלום בחושיו המחודדים שמשהו אינו כשורה. הוא קירב את הצלחת לאפו - הדגים מקולקלים - הודיע ליושבי השלחן.

- עליך לתבוע את בעלי החנות - אמר לו המחותן שישב לצידו - לא יתכן שתשלם על סחורה מקולקלת...

- אני עדיין לא שילמתי על כך. בכל מקרה נראה לי שאני יחוייב לשלם... אני כבר רגיל לכך... - ענה לו שלום במרירות וסיפר לו אודות המפה.

- לא נראה לי שדין ההערינ"ג כדין המפה. במפה אני יכול לקבל שעל הלוקח חובת הוכחה. וכי על כמה מפות מלוכלכות שנמכרו שמעת בחייך?! זה אכן לא שכיח.

אך דגי הערינ"ג בודאי שיתקלקלו אם יעמדו זמן ארוך, זה שכיח מאד שזה יקרה... אולי במקום כזה חובת ההוכחה על המוכר?

הם פנו לשאול את הרב.

- אכן מצאנו בתשובת הרא"ש (כלל ק"ב סימן ט') שהובאה אף להלכה (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן רל"ב סעיף ט"ז) מקרה דומה.

הוא דן שם במי שקנה גבינות ומצא שהן מקולקלות. כששאלו למומחים הם לא ידעו להכריע מתי הגבינות נתקלקלו, ברשות המוכר או ברשות הלוקח.

פסק הרא"ש 'המוציא מחבירו עליו הראיה'. דהיינו, אם הלוקח כבר שילם למוכר, על הלוקח להמציא ראיה לדבריו. ואם עדיין לא שילם, על המוכר להביא ראיה אם רוצה להוציא מיד הלוקח (כפי שביארו בסמ"ע ובש"ך את דברי הרא"ש ודלא כהבנת הבית יוסף).

- מה נשתנה? מדוע דין זה שונה מדין בהמה שנטרפה?

- החילוק פשוט מאד. סתם בהמות ורובם, כשרות הן. כאשר נמצא בה מום אנו תולים שזה אירע עתה. כדי להפקיע מחזקה ורוב זה, על הלוקח להביא ראיה לדבריו שכבר ביד המוכר היתה טריפה.

מה שאין כן בגבינות, שכשמתיישנות דרכן להתקלקל, אם כן אין כאן חזקה שהדבר לא קרה ביד המוכר. אשר על כן, כל זמן שהלוקח לא שילם עדיין, על המוכר להביא ראיה שהקלקול היה ביד הלוקח ולא כבר ברשותו (סמ"ע שם סקל"ה והביא דבריו בנתיבות - חידושים סקט"ו, וע"ע שב שמעתתא שמעתא ב' פרק ט').

גם אצלינו זה החילוק בין שני המקרים. רוב וכל המפות אינם מגיעות ליד הלוקח מוכתמות. מה שאין כן דגי הערינ"ג, יתכן מאד שיתקלקלו ומעשים שבכל יום, על כן אם עדיין לא שילמת עליהם, על המוכר להוכיח שהם לא היו מקולקלים כשנתן לך אותם.

לפני מספר שנים חתמתי ערבות לשמעון על הלוואה שנתן לאחד מידידי. זמן הפירעון חל כבר לפני שנתיים, ואז שמעון המלוה לא עשה מאומה לבקש את חובו. כעת לאחר מספר שנים הוא תובע שאפרע את החוב מאחר והלוה לא עושה זאת.

כאשר היה זמן הפירעון המקורי לפני שנתיים, הייתי במצב כספי טוב ובקלות יכולתי לפרוע זאת. כיום הורע מצבי והדבר קשה לי. החלטתי פה אחד עם המלוה שנשאל את חוות דעת רבני 'בית ההוראה'.

שאלה: האם אני עדיין חייב בפירעון חוב זה?

תשובה: בשלחן ערוך (חושן משפט, סימן קל"א סעיף ד') דן במקום שהערב הִתְרָה במלוה בהגיע מועד הפירעון שיתאמץ כעת לגבות את חובו, לולי כך הוא פוטר את עצמו מאחריותו על ההלואה. המחבר כותב (כהבנת הרמ"א בדבריו) דהדבר שנוי במחלוקת, ויש להתיישב בדבר.

לכאורה עולה מדברים אלו דרק במקום שהערב התרה במלוה וכו' יש מקום לפטרו מערבותו כשחולף זמן הפירעון. אך אם עבר זמנו והערב מצידו לא הזהיר את המלוה במאומה, בודאי שערבותו ואחריותו במקומם עומדים.

אך בתשובות 'חכם צבי' (סימן נ"א) נקט דהפטור הוא אף אם הערב לא התרה במלוה. כל מה שנתערב בחוב זה היה לזמן הפירעון, לאחר מכן הוא מעולם לא חייב את עצמו בכך. אם כך, נראה שגם אתה תוכל כעת לפטור את עצמך מתשלום הערבות.

רבים מהפוסקים חלקו על החכ"צ ולשיטתם כל הפטור הוא דוקא אם הערב הִתְרָה (עיין 'פתחי תשובה' שם סק"ג). לשיטתם, מאחר ומעולם לא התרית במלוה, ערבותך בעינה עומדת.

אשר על כן, מאחר והדבר שנוי במחלוקת הפוסקים, המלוה אינו יכול לכופך לפרוע את החוב (עיין פת"ש שם. אמנם, עיין בערך ש"י ובפתחי חושן - הלואה פרק י"ג הערה ס"א). כל הנ"ל אמור באם הנך ערב סתם, אך אם אתה משמש כ'ערב קבלן' שנכנס תחת הלוה, לכולי עלמא אינך יכול לפטור את עצמך מערבותך, אף אם חלף זמן הפירעון (פת"ש שם בשם החכ"צ).

התנהגות כפי שהוסכם או כפי המנהג

התנהגות ותנאי השותפות הם כפי שהתנו ביניהם. לא התנו ביניהם, קובע מנהג המדינה במסחר ההוא, שבסתם על דעת כן נשתתף[1]. ואף בזה, אם השותפים עוסקים ביחד ויכול לשאול את חבירו לא יעשה דבר חדש בלי דעתו[2]. נראה שבדבר שהסכימו ביניהם כמה פעמים לעשות שלא כפי המנהג והשותף לא אמר שמסכים לשינוי רק בפעם הזאת, שוב אינו צריך לשאול את שותפו ויעשה כפי שנהגו בפעמים הקודמות[3].

הסכימו ביניהם - אפילו בעל פה - בתחילת השותפות לשנות ממנהג המדינה יעשו כפי הסכמתם[4].

חילוקי דעות

שותף כופה את חבירו לעשות כמנהג המדינה, ואף אם התברר שאילו היה עושה כפי שביקש חבירו היה יותר טוב, הדין עמו[5].

יש שכתב שאם רצה שותף לשנות מהמנהג או ממה שהוסכם ביניהם ולהשליש בטחונות אם יארע הפסד, אפשר שאין השני יכול לעכב בידו[6].

כמה שותפים שהתנו ביניהם בתחילת השותפות שחילוקי דעות יוכרעו לפי הרוב, צריכים להכריע במעמד כולם אבל לא יכולים להכריע נגד יחיד בדבר שנוגע רק לו[7]. נראה, שאם לא התנו ביניהם מתחילה שיכריעו לפי הרוב, יכול היחיד לעכב שלא ישנו מהמנהג אפילו בדבר שלא הסכימו במפורש ביניהם אלא אם כן המנהג לילך אחר הרוב. כמו כן, בדבר שאין בו מנהג דעת הרוב קובע נגד היחיד[8].

הואיל ומצוי שמתגלים חילוקי דעות בין השותפים, נהוג שמקבלים עליהם בתחילת השותפות מי שיכריע ביניהם. לפיכך נראה, שיכול השותף לכפות שיקבלו עליהם מי שיפשר ביניהם אפילו לאחר שהתחילו השותפות, שזה בכלל מנהג המדינה הוא וממילא על דעת כן נשתתף[9].

הודיע ששינה

שותף שהודיע לשותפו שרוצה לשנות ושתק, הסכים עמו בזה והשותף שינה ברשות[10], אבל אם לא הודיע לשותף לפני ששינה מהמוסכם או מנהג, וכאשר הודיע זאת שתק ולא הסכים במפורש למעשיו, נחלקו הפוסקים האם השתיקה כהודאה שמסכים לשינוי[11].

אכן לדעת כולם אם שינה בשני דברים יחד וחבירו מחה רק על דבר אחד ושתק על השני, ודאי שהסכים על השני[12], וכן אם הסכים על דבר אחד ושתק על השני ודאי שלא הסכים על השני[13]. כמו כן, אם השותף חילק את השותפות מדעת עצמו וחבירו שתק בודאי אינו שתיקה כהודאה[14].

יש שכתב שאם הסכים שלא בפניו במפורש למה ששינה השותף, היא כאילו אמר לו פה אל פה[15].

יש שכתב שאם השתתף עם מי שידוע שמשנה ממנהג המדינה, כאילו הסכים במפורש למעשיו[16]. ונראה שהמדובר הוא רק במי שידוע שכל דרך המסחר שלו שונה מהאחרים אבל לא די במה שידוע שלפעמים משנה מהמנהג[17].