שתי האימהות כבר המתינו בקוצר רוח למוצאי שבת. בעליהן, הרב גולדברג והרב פרידמן נסעו יחדיו ל'שבת התאחדות' שערכה הישיבה בה הם משמשים כמגידי שיעור, ועקרות הבית נותרו יחדיו בעיר עם התינוקות.

הן החליטו להתאחד ולהיות יחדיו בשבת - במקום שכל אחת תשהה בביתה לבד - שידלה מרת גולדברג את מרת פרידמן.

אך כל התוכניות הנהדרות התנפצו להן. ה'שידוך' בין הילדים הקטנים של שתי המשפחות היה כמעט אסון. הם לא חדלו במשך כל השבת לעשות תעלולים מתעלולים שונים.

בשבת אחר הצהריים כבר פקעו עצביהן של שתי האימהות. הילדים שפכו על בגדיהם את כל מה שנותר בבקבוק ה'מיץ ענבים' שבמקרר.

- אצטרך ביום ראשון לתת את הבגדים ל'ניקוי יבש' (Cleaners) - התרעמה מרת פרידמן.

- למה לך? - ענתה לעומתה בעלת הבית, מרת גולדברג - במוצאי שבת אכבס בעצמי גם את הבגדים של ילדייך. אנסה לעשות זאת גם ללא לשלם ל'ניקוי יבש'!

מרת פרידמן משכה בכתפיה - אני מעולם לא הצלחתי לעשות זאת...

- מלנסות לא מפסידים... - הפטירה מרת גולדברג אחריה.

מיד במוצאי שבת ניגשה מרת גולדברג ושלפה מהארון את בקבוק האקונומיקה (Bleach). היא מילאה קערה עם מים ושפכה מעט מהחומר לתוכם. עוד לפני שמרת פרידמן הספיקה לומר משהו, הסוודר של בנה כבר היה ספוג ושרוי בחומר החריף.

- מה היא עושה?! - הרהרה לעצמה מרת פרידמן - 'אקונומיקה'??? היא תהרוס את הסוודר בשריה לזמן מרובה...

משם המשיכה מרת גולדברג והכניסה את חולצתו ומכנסיו של מוישי פרידמן אל תוך מכונת הכביסה (Washing machine).

- אני מעודי נזהרת שלא להכניס יחדיו למכונת הכביסה מכנסיים בצבע כהה עם חולצה בהירה... - הרהרה בתמיהה מרת גולדברג – על פי רוב הצבע הכהה נותן את אותותיו בחולצה הבהירה...

מחמת כבודה של מרת גולדברג שתקה מרת פרידמן ולא אמרה מאומה.

לאחר כמחצית השעה התברר למרת פרדימן שאכן צדקו השערותיה. כתמים בהירים הופיעו על הסוודר הכהה והחולצה הלבנה שינתה את עורה והפכה לאפורה...

- כנראה שצדקת... - אמרה מרת גולדברג באי נוחות - בכתמים כאלו צריך לתת ל'ניקוי יבש' להילחם...

- אני לא מבינה, מה חשבת? - התריסה מרת פרידמן - ברגע הראשון שראיתי שהכנסת למכונת הכביסה את החולצה יחד עם המכנסיים, חשבתי שזה יקרה... מי מדבר כבר על לתת סוודר לתוך אקונומיקה לזמן ארוך?!

- אז למה לא אמרת לי כלום כשראית אותי לעשות זאת? - הגיע תורה של מרת גולדברג לכעוס - יכולת בשתי מילים לחסוך את הנזק... אני סברתי לתומי שמעט חומר לא יזיק... גם, לא כל דבר כהה משאיר כתם על בגדים בהירים במכונת כביסה...

- וכי לא הבחנת שאלו בגדים מבד עדין?!

...

מצינו בסוגיית הגמרא בסנהדרין (דף ל"ג ע"א) לפטור דיין שדן בטעות לאסור דבר המותר אם טעה בדבר משנה. ויש שפטרוהו אף אם לא הסתפק הדיין אלא אף האכיל את ההיתר בידים לכלב (עיין שלחן ערוך - חושן משפט, סימן כ"ה סעיף א' ובנו"כ שם).

בתשובות הרשב"א (חלק ב' סימן ש"ע) הביא את דברי בעל המאור (סנהדרין דף י"ב ע"א מדה"ר) שכתב בטעם הדבר, דכיון שבעל הדין ראה את הדיין שטעה בדבר משנה, היה עליו להעיר לו על כך ולהעמידו על טעותו. כיון שלא עשה זאת, איהו דאזיק אנפשי ואחריות הנזק מוטלת עליו (הרמב"ן ב'מלחמות' על אתר תמה על דבריו, אטו מוכרח להיות שבעל הדין ידע את דברי המשנה? ואין כאן מקומו).

האחרונים ('חידושי הרי"ם' חושן משפט סימן כ"ה סעיף א' וה'ישועות ישראל' שם) תמהו על דברי בעל המאור. ומה בכך שידע ויכל להציל את ממונו? הרי שנינו בבבא קמא (דף כ"ז ע"א) וכך גם נפסק להלכה (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן תי"ח סעיף י"ח) דמי שנותן גחלת על בגד חבירו, אף אם בעל הבגד רואה זאת ואינו עושה מאומה כדי להציל את בגדו, מכל מקום חייב המזיק.

הסיבה לכך היא, שאין בעמידת הניזק משום מחילה כיון שסבר בדעתו שאתבע את המזיק וישלם לי על כך. הרי שאין טענה ותביעה על האדם למנוע נזק מרכושו וזכותו לתבוע את המזיק אף אם יכול היה מצידו למנוע את הנזק.

לכאורה, מצד הסברא, הוא הדין בדיין שטעה בדבר משנה. מדוע מוטל על בעל הדין להעיר ולמנוע מהדיין את הנזק בממונו? הרי אינו חוטא אם סבור בדעתו שיתבע זאת ממנו לאחר מכן!

בחידושי הרי"ם תירץ לחלק בין היכא שמזיק במזיד, כהמניח גחלת על בגד חבירו, דחייב המזיק אף אם יכל הניזק למנוע את הנזק. מה שאין כן, היכא שנעשה הנזק בשוגג, וכאותו דיין שטעה בדבר משנה, דאז מוטל על הניזק למנוע את הנזק אם יכול.

גם ב'ערוך השלחן' (סימן תי"ח סעיף ל"ה) כתב מדעתו לבאר את דברי המחבר שם דוקא במזיק במזיד, דאז חייב המזיק אף אם המזיק יכל למנוע את נזקו. אך המזיק שלא במתכוין וכגון שבשוגג נפלה מידו גחלת על בגדי חבירו, חובה על הניזק למנוע את הנזק אם בידו לעשות זאת. ואף אם המזיק בעצמו עומד שם ויכול להסיר את הגחלת גם הוא, מכל מקום בכהאי גוונא סומך על הניזק שיציל את עצמו.

אך ב'ישועות ישראל' רצה לחלק כהא ודחה חילוק זה מכוח ראיותיו.

כדי לתרץ את הדברים כתב ב'ישועות ישראל' לחלק בין היכא שעושה את הנזק שלא ברשות וכאותו שהניח גחלת על בגדו של חבירו, במקום זה לא צריך הניזק למנוע את הנזק.

אך אם המזיק עושה את הנזק ברשות, כדיין שדן ברשות בעל הדין אלא שטעה בדבר משנה, אזי  מוטל על בעל הדין להעמידו על טעותו ולהציל את ממונו.

בנידון דידן, לפי שני החילוקים פטורה מרת גולדברג על הנזק שנעשה. גם מחמת שעשתה זאת בשוגג ולא נתכוונה להזיק, והן משום שעשתה זאת ברשות הניזק, מרת פרידמן. אם כן, כשראתה מרת פרידמן שבמעשיה תזיק את הבגדים היה עליה להעמידה על כך ולהציל את שלה.

(ועיין שם ב'חידושי הרי"ם' שכתב חילוק נוסף בין היכא שהנזק מתחיל מיד שחייב המזיק, לבין היכא שהנזק עדיין לא נעשה ועתיד לבוא שעל הניזק למנעו. לפי חילוק זה יש מקום לחלק בין הבגד שהשרתה מרת גולדברג באקונומיקה שהנזק החל כבר מהרגע הראשון ומרת פרידמן לא היתה צריכה להעמידה על כך, לבין מה  שנתנה את הבגדים הכהים והבהירים יחדיו לתוך מכונת הכביסה והנזק רק עתיד לבוא. אלא שבודאי יכולה מרת גולדברג לומר 'קים לי' כהחילוקים האחרים ולפטור את עצמה בכל גווני.)

בעליו של הבית שאני שוכר כבר עשרים שנה רוצה למכרו. אני מנהל עמו משא ומתן לרכישת בית זה וכנראה שבשבוע הבא נברך על המוגמר ונחתום חוזה בינינו. בינתיים, נודע הדבר לשכן מהבית הסמוך והוא טוען שהוא קודם לי מדין 'בר מצרא'.

שאלה: האם יש ממש בדבריו?

תשובה: בדין ד'בר מצרא' נתנו חז"ל את זכות הקדימה לקנות, לבעלי הנכסים השכנים לנכס הנמכר. דין זה הוא משום 'ועשית הישר והטוב' המחייב לנהוג לפנים משורת הדין (עיין בדברי ה'מגיד משנה' סוף הלכות שכנים הו"ד בגליון כ"ט ב'מעשה שהיה'). יתר על כן, אם קדם אחר וקנה זאת שלא כדין אף שהמצרן חשק בקרקע זו, נחשב שקניינו נעשה בשליחות ה'בר מצרא' והלה יפרע לו מה ששילם .

כאשר שני מצרנים חפצים בקרקע זו, דהיינו ששני שכנים רוצים לקנותה, דינם שוה ולשניהם זכות הקדימה כלפי אחרים. לגביך כשוכר, מצאנו מחלוקת אם אתה נחשב כמצרן (שלחן ערוך – חושן משפט, סימן קע"ה סעיפים נ"ט - ס"ג). האם כיון ואתה דר שם אתה נחשב כמצרן. או שמא, מכיון ואין לך קרקע בבעלותך שם אינך נחשב כמצרן.

ה'שבות יעקב' (חלק ג' סימן קס"ה הו"ד ב'פתחי תשובה' סימן קע"ה סקכ"ח) פוסק במקרה כזה שהשכן קודם היות והוא מצרן לכולי עלמא ויש לו את זכות הקדימה. אמנם, אם קדם השוכר וכבר קנה, יכול הוא לטעון 'קים לי' כהדיעות דשוכר אף הוא נחשב כמצרן.

אשר על כן, הוא הדין בנידוננו. מאחר ועדיין לא רכשת את הדירה, הרי שהשכן קודם לך מדינא דבר מצרא. כל זאת אם רצונו לצרף דירה זו לדירתו ולדור בה. אם כל חפצו בה כדי להשקעה עיסקית, אין לו דינא דבר מצרא (סימן קע"ה סעיף מ"ט). כאשר בכוונתו לצרפה לדירתו לבסוף, אף אם בינתים הוא משכיר זאת לאחרים, הוא לא איבד את זכותו.

אמנם, אם המוכר מעדיף אותך מסיבות שונות, למשל שברשותך מחיר הדירה במזומן ואינך נצרך ליטול בעבורה משכנתא, והשכן אין בידו וצריך ליטול משכנתא, ודאי שזכות המוכר להעדיף אותך על פני השכן. דינא דבר מצרא אינו מחייב את המוכר אם יש לו סיבה מהותית להעדיף אחרים (סימן קע"ה סעיף ח').

זכות השותף לפרק השותפות מותנה בעיקר א) אם קבעו זמן לשותפות, ב) אם שניהם השקיעו ממון בשותפות[1].

חזרת השותף תוך הזמן

שותפים שעוסקים יחד וקבעו זמן לשותפות, משועבדים לשותפות עד הזמן שקבעו. לפיכך, אין השותף רשאי לחלוק קודם הזמן מהשותפות, הן להפסיק לעבוד בעד השותפות והן להוציא חלקו מהשותפות, אפילו מחלקו ברווח[2], ואפילו יחיד יכול לעכב את שאר השותפים מלפרק השותפות קודם הזמן[3].

ברם יש פוסקים שכתבו שהשותף חייב רק להשאיר את הממון שהשקיע עד כלות זמן השותפות אבל יכול לחזור בו באמצע הזמן מלעבוד עוד כדין פועל שחוזר בו באמצע הזמן[4]. ומכל מקום החוזר בו עובר על שארית ישראל לא יעשו עוולה ונחשב ממחוסרי אמנה אא"כ חוזר בו מפני איזה דחק[5]. ואף בזה המדובר שהשותפים משועבדים לעסוק בכל עת שמצטרך לטובת השותפות אבל אם המתעסק שעבד עצמו לעסוק רק בעת המתאים לו דינו כקבלן שאינו יכול לחזור בו באמצע הזמן[6].

חזרת המתעסק או המשקיע

שותפים שלא השקיעו ממון משלהם רק קבלו מהמשקיע ממון להתעסק בו, לא משועבדים לו עד כלות זמן השותפות שלא יוכלו לחזור בהם באמצע הזמן מהשעבוד לעסוק בממונו, ויכולים לחזור בהם כדין פועל שחוזר באמצע היום[7]. ברם המשקיע אינו יכול לחזור בו תוך הזמן ולתבוע שיחזירו לו את ההשקעה, הן מהקרן והן מהרווח, שאף הרווח משועבד למתעסקים למלאות מזה אם יחסר מהקרן[8]. מאידך המתעסקים אינם פועלים זה לזה ומשועבדים לעסוק יחד בשותפות עד כלות זמן[9].

חלוקת הרווח קודם כלות הזמן

שותפים שהשקיעו ממון עצמם כדי להתעסק יחד בממון השותפות, כופים שלא לחלק אפילו הריוח מפני שמזל כולם עדיף[10]. מחמת טעם זה השותף אינו רשאי לדרוש שיתעסק בחלקו לבדו כדי שירויח ויחלק את הרווח עם שותפו[11]. אעפ"י שאינו חולק את השותפות לגמרי אבל במה שמתעסקים יחד מזל כולם עדיף ולכן אפילו אם הוא מקבל אחריות על ההפסד יכול שותפו לעכב עליו[12].

מכירת חלקו לאחר

עוד מתנאי השותפות, שאינו יכול למכור חלקו לאחר אפילו אם מתחייב לעסוק הלאה בשותפות עד כלות הזמן, מחשש שבגלל כן לא יעבוד בחריצות כמקדם[13]. ויש שנסתפק האם מחשש זה יכולים לעכב עליו למכור רק חלק מחלקו בשותפות[14].

גוד או אגוד

השותפים משועבדים זה לזה תוך הזמן, ולכן לא יוכל שותף לתבוע לדרוש משותפו שרוצה לפרק השותפות לפני הזמן באופן גוד או אגוד, דהיינו להציב הברירה לשותפו, או שהוא יקנה חלק שותפו או ששותפו יקנה חלקו, אפילו אם אי אפשר לחלק הדבר שמשותפים בו, או אם יחלקו השותפות יגרם הפסד לדבר שמשותפים בו[15].

כלה הממון או הסחורה תוך הזמן

נשתתפו בסחורה ונמכרה תוך הזמן שקבעו לשותפות, או השקיעו ממון ותוך הזמן אין די ממון לסחור בו, יכול השותף לתבוע שיחלקו השותפות[16].

סחורה שנמכרת בזמן או מקום ידוע

השתתפו השותפים בסחורה שנמכרת בזמן ומקום ידוע, כאילו פירשו הזמן של השותפות[17]. הגיע זמן שקבעו לשותפות אבל אם יחלקו כעת יהיה הפסד רב לשותפות, יכול השותף לעכב שלא יחלקו כי בסתמא לא השתתפו שיגיע להם הפסד ובודאי על זה היה דעתם מתחילה[18].

שותפות בלי קביעת זמן

לא קבעו זמן לשותפות יכול כל שותף לחלוק בכל עת שירצה אלא אם כן יגרם הפסד לשותפות בחלוקה או שאי אפשר לחלק הסחורה[19] שאזי יחלקו בדרך גוד או איגוד[20].