יום גדול הוא היום. בן הזקונים של משפחת ליבערמאן, מוישי, זכה שיגזזו את מחלפותיו. בן שלש שנים הוא היום!

אורחים רבים עלו ובאו במעון הקיץ של משפחת ליבערמאן בהרי הקעטסקיל"ס, לאחל את מיטב הברכות לחתן השמחה ולהוריו. וגם לרבות... מתנות רבות ניתנו כיד המלך.

חתן השמחה עצמו, מוישי, לא כל כך העמיק בחשיבותו הרוחנית של היום... הוא אץ-רץ מפינה לפינה. לזה הראה את הקליק'ס שקיבל ממשפחת רוזנבערג.

עוד לא נס ליחה של מתנה זו ודודה רובינשטיין ממונסי דחפה לידיו סע"ט של טלית גדול לילדים ותיק מהודר, 'שישחק בתשמישי קדושה' כהגדרתה... וכו' וכדו'...

בסיומו של הערב, כאשר כל האורחים נתפנו ועזבו את בית משפחת ליבערמאן, ישבו כל ילדי המשפחה וסידרו את כל המתנות.

בעוד אחיו שמעון הבחור אחז בידו את תיק הטלית הנ"ל, נצנץ במוחו של האחרון רעיון כביר. הן מחר אמורים בני כיתתו, עליהם הוא אחראי בתור 'מדריך', לשחק בפני כל באי הקעמפ את המחזה 'הרבי והגנב'.

לצורך הענין הם חיפשו טלית שתוכל לשמש את ה'רבי' שבמשחק. כמובן, הנהלת הקעמפ סירבה להשאיל להם מהטליתות שבבית המדרש.

כעת, הוא יודע מה הם יעשו!

הוא פנה בחנופה לאחיו מוישי, הוא ידע כיצד לדבר עמו...

- מוישי! וואו!!! כאלה מתנות נהדרות קיבלת!

מושי הנהן במרץ בראשו, ועל פניו ארשת של 'חשיבות'...

כעת פנה שמעון לעצם הענין. - מוישי! אני יכול לקחת את הטלית שלך לקעמפ לכמה ימים? אנו צריכים אותה ל'הרבי והגנב'.

'הרבי' יתעטף בטלית שלך! אתה יודע איזו זכות זו?!

מוישי לא ידע את נפשו מרוב אושר. - בודאי! רק תזכור לקחת את הטלית בחזרה מהרבי...

בסופו של דבר... הטלית לא חזרה... היא נכתמה לגמרי תוך כדי המולת המשחק...

...

- אני לא יכול להמשיך כך... - שח שלום במרירות ובעצב לידידו, ברוך.

- מה קרה?

- הייתי אמש אצל הרופא, הוא ממש לא מרוצה ממצבי. הוא טוען שאם לא אפחית ממשקלי, דייאט בלע"ז, אני בצרות... הסוכר שלי גבוה, כך גם לחץ הדם וכו' וכו'.

- אל תיפול ליאוש! משמיה של הרה"ק מקאצק זי"ע מטו כי: 'יאוש' - שהאדם מתיאש מעצמו, 'שלא מדעת' הוא... החכם עיניו בראשו ויודע לחלץ את עצמו ולא לירד שחת...

שמע לי איעצך... החל לרכב על אופניים בכל יום וה' יהא בעזרך!

כשחזר שלום לשבת לבקתת הקיץ שלו בהרי הקעטסקיל"ס, הוא ידע מה הוא הולך לעשות.

הוא פנה לאחד מהשכנים ובקשו אם יכול לשאול את האופניים של בנו בן ה-12.

- עליך לשאול אותו בעצמו. הוא קנה אותם מכספו הפרטי. הם אינם שלי... - התנצל השכן. הילד הסכים ושלום יצא לדרכו.

באצמע הדרך, מסיבה שאינה ברורה, הגלגל ניתק ממקומו.

כל נסיונותיו של שלום לחבר את הגלגל למקומו עלו בתוהו, הגלגל נשבר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים...

...

מצאנו שנחלקו הפוסקים לגבי קטן שהפקיד אצל גדול, אם נעשה הלה ל'שומר' (כל זאת בהנחה שאכן המתנות שייכות לקטן - עיין שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ע"ר סעיף ב').

יש הסוברים ש'איש' נאמר בפרשה להוציא קטן ויש דפליגי ומחייבים את השומר אף אם קטן הפקיד בידו (עיין סימן צ"ו סעיף א' וסימן ש"ב סעיף ב').

אלא שב'שואל' מן הקטן, שונה הדבר. יש מי שחידש שמכיון ובפרשת שואל לא אמרה התורה לשון 'איש' ואם כן הרי שאף קטן בכלל לכולי עלמא (מחנה אפרים - שומרים, סימן י' והביאו בהגהות רע"א חושן משפט סימן צ"ו).

לשיטה זו, דין ה'שואל' ככל דיני שאילה, וחייב באונסין ופטור במתה מחמת מלאכה.

והפוסקים הקשו על דבריו ודחאום (מנחת חינוך - מצוה ס' אות י', אמרי בינה - טוען ונטען סימן ל"ח ועוד).

וכתבו חלק מן הפוסקים לחייב את השואל מן הקטן אף באונסין, ואף למאן דסבירא ליה דאין דיני שומרין בקטן ומטעם אחר.

כיון שבשימושו של ה'שואל' הוא כ'גזלן' וככל 'שואל שלא מדעת'. הקטן אין לו דעת להקנות ואין רשותו להשתמש נחשבת.

לפיכך, נחייב את ה'שואל' מן הקטן אף אם 'מתה מחמת מלאכה' כדינו של השואל שלא מדעת (מנחת חינוך ואמרי בינה הנ"ל וכן בחזון איש - אבה"ע, סימן ע"ד סקי"ח ד"ה 'בקצה"ח').

ויש שכתבו שאף שאין לקטן דעת לפעול קניינים, מכל מקום כשיש לו דעת מועילה לכך דעתו ורשותו שלא יחשב השואל כגזלן (אגרות משה - אורח חיים חלק ב' סימן ק"ז ונחל יצחק סימן צ"ו. וע"ע בעונג יו"ט סימן קי"א).

אך גם לשיטה זו מחמת שאין הרשות שנתן הקטן נחשבת, הרי שאינה פוטרת את המשתמש ב'מתה מחמת מלאכה' ככל 'שואל' שלא ויתר ומחל על כך הקטן.

למעשה:

אף אם נחשיב את לכלוך הטלית תוך כדי המשחק 'הרבי והגנב' כ'מתה מחמת מלאכה', מכל מקום לרבים מהפוסקים יש לחייב את ה'שואל'.

מה גם, דלחלק מהפוסקים לכתחילה אין ראוי לגדול 'לשאול' מן הקטן משום גזל.

כל הנ"ל מיירי בקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות.

אך קטן שהגיע לעונה זו שתקנו לו חכמים קנין משום כדי חייו (עיין בסימן רל"ה סעיף א'), בכהאי גוונא בודאי שאין ה'שואל' נחשב לגזלן.

שהרי הקטן נתן לו את רשותו להשתמש. ובאנו במקום זה למחלוקת כבכל השומרים אם יש דיני שומרים במפקיד קטן.

לדעת האומרים שדיני שומר עליו, הרי שנתחייב השואל בכל דיני שואל ואפילו באונסין.

אך לדעת הפוטרים, הרי שאינו שואל ואינו חייב באונסין ואף אינו נחשב 'גזלן' וכנ"ל (מנחת חינוך הנ"ל).

ואף במתה מחמת מלאכה נפטר השואל, כיון שהקטן/הבעלים הרשוהו להשתמש בחפצם (ועיין גידולי שמואל - בבא מציעא דף צ"ו ע"ב שתמה הכיצד שייך בקטן טעם דפשיעת המשאיל).

למעשה:

אף אם ייחשב שבירת הגלגל כאונס רגיל ולא כמתה מחמת מלאכה, מכל מקום יש דעות הפוטרות בכהאי גונא את השואל מן הקטן.

קניתי פמוטות מצופים בכסף, לכבוד שבת. כאשר פתחתי בביתי את האריזה, גיליתי שיש מספר שריטות על גב הציפוי. חזרתי לחנות והמוכר טען שמספר שריטות על מוצר כזה הוא דבר שכיח, ואין כאן מום במקח. הוא גם הוסיף שהיה עלי לבדוק זאת בעת שהותי בחנות, מאחר ועזבתי את החנות הרי שויתרתי על זכותי לחזור בי אף אם המוצר ימצא פגום.
שאלה: האם הוא אכן צודק בטענותיו, או שיש לי את הזכות לבטל את הצ'יק שמסרתי לו ולהחזיר לו את הפמוטות?
תשובה: עלינו לתת את הדעת בפתרון שאלה זו בשני סוגיות ששנויות במחלוקת. הא', מה הקובע להיחשב כמום לענין ביטול מקח. הב', האם כשלקוח עוזב את החנות הוא ויתר בכך על זכותו לביטול המקח.
הגדרת מום כפופה בעצם למנהג העולם. זאת, מאחר ובסתם דעת המוכר והקונה היתה למנהג המקום. אשר על כן הגדרת מום גם היא קשורה למנהג המקום, דהיינו כל מום שרוב בני אדם היו חוזרים בשבילו לבטל את המקח נחשב כמום. מום קטן שאנשים אינם מתייחסים אליו, אינו נחשב כמום אלא אם כן הקונה התנה זאת מראש (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן רל"ב סעיף ו'). מדברי המחבר נראה שדין זה אמור אף בדבר שאם הלקוחות היו מבחינים בו מראש לפני המכירה הם לא היו קונים, מכל מקום מאחר והם לא יחזרו בהם לאחר המקח מחמת מום זה, אין זה נחשב מום (עיין שו"ת חבצלת השרון - ח"א אבן העזר סימן ס"ג). במקרה כזה אף אם הלקוח עדיין לא שילם, עליו לפרוע את חובו ואינו יכול לחזור בו לאחר שכבר קנאו.
אם כן, בכל דין ודברים עלינו לתת את הדעת אם המום אכן עונה להגדרה הנ"ל. בבואנו לדון על כן יש ללא ספק לתת את הדעת על מחירו של המקח ועל היחס של המום.
בנוגע לנידון השני, קביעת ההלכה היא שבמקח פגום יכול הלקוח להחזירו אף אם גילה את המום שנים לאחר הקנין. אלא שלאחר שנתגלה מום אסור לו להמשיך להשתמש במקח, כי בשימושו מגלה הוא שמוחל הוא על זכותו לביטול המקח (סימן רל"ב סעיף ג').
יש מהפוסקים דסבירא להו שאם יכל הלקוח לבדוק את המקח לאלתר ולגלות את המום ולא עשה זאת, הרי שויתר בכך על זכות לביטול המקח (סמ"ע שם סק"י). [אבל זהו בתנאי שהמוכר מכר לו סתם ולא הבטיחו שאין בו מום (דברי מלכיאל - חלק א', סימן פ"ו אות ו').] לשיטה זו הרי שצדקה טענתו השניה של המוכר. אמנם, הרבה פוסקים דחו שיטה זו מהלכה ושרק דעת מיעוט הפוסקים כך היא (דברי חיים - חושן משפט, סימן ל"ו), או שהגבילו דברי המגיד משנה למקרים מוגבלים (עיין נתיבות סימן רל"ב ס"ק א' ועוד).
העולה מכל הנ"ל, אם אכן רוב בני אדם יחשיבו שריטות אלו כמום ויבטלו עליו את המקח, רשאי אתה לבטל את הצ'יק ולהחזיר למוכר את הפמוטות.

לא קנה כפי הוראת המשלח

הנותן מעות לשליח לקנות מקח ונמנע השליח ולא קנה, ומפני זה הפסיד המשלח הזדמנות להרוויח, אין לו עליו אלא תרעומת[1]. יש שכתב שהתרעומת היא רק אם הורה לו לקנות מקח מסוים[2], שבזה סמך עליו יותר שיעשה שליחותו, ויש שכתבו שבכל אופן יש לו עליו תרעומת[3].

אחריות השליח על מניעת הרווח

יש שכתב שאם שלחו לקנות מקח בשוק שברור שאם יקנה את המקח ירוויח המשלח (שער המתמשך), יש לדון מתי השליח פטור על מה שמנע הרווח מהמשלח. והעלה, שאם היה שליח בחינם או אפילו בשכר אבל דינו כפועל (שמשועבד לעבוד בזמן מסוים) ויכול לחזור בו בכל עת, פטור השליח לפצות את המשלח מה שמנע ממנו את הרווח, אבל אם שעבד עצמו לעבוד בעד השכר כקבלן (שאינו משועבד לעבוד בזמן מסוים רק לתת את התוצרת)[4], חייב השליח אף על מניעת הרווח ממשלחו, שגם זה בכלל השעבוד ששעבד עצמו[5]. את הרווח משערים כפי שהרוויחו שאר הסוחרים[6].

יש שפירש דבריו שהמדובר הוא שההפסד הנגרם על ידי השליח שעובד בחינם, הוא רק בריווח אבל לא בקרן שהרי המעות קיימים אבל אם ההפסד אף בקרן חייב הפועל אפילו שלא קיבל משכורת[7], ויש שהשיגו לגמרי על דבריו ופוטרים את השליח מדינא, כדין המבטל כיסו של חבירו שאינו אלא גרמא בנזקין שחייב לצאת ידי שמים[8], ויש שכתבו שגרע מגרמא ופטור אפילו לצאת ידי שמים[9].

קנה לעצמו במעותיו

הנותן מעות לשליח לקנות איזה מקח והניח השליח מעות המשלח וקנה המקח ממעות עצמו, נקרא רמאי, זאת אפילו לא סיים המשלח איזה מקח שיקנה, כגון ששלחו לקנות בית אבל לא סיים איזה בית, שוודאי סמך שיעשה שליחותו[10], ומ"מ נאמן לומר שקנה לעצמו[11], אבל אם המשלח אמר שיקנה מקח מסוים, כגון בית פלוני, ואומר שקנה לעצמו אינו נאמן שעשה רמאות כזו, שבזה וודאי סמך המשלח שיעשה שליחותו, אא"כ הביא עדים שקנה לעצמו, ואם היה שליח לקנות קרקע אפילו אם אין למשלח עדים שמינהו לשליח אינו נאמן השליח במיגו שהיה כופר שמינהו לשליח שתיכף כשקנה הקרקע היא בחזקת המשלח[12].

מאידך, יש שכתב שאם שהיה המקח בגדר מציאה, כגון זול מהשער בשוק נאמן השליח לומר שקנה את המקח לעצמו בכל אופן, אע"פ שנקרא רמאי[13], ויש שכתב שאם שקנה ממעותיו דבר שהוא כמו מציאה אינו רמאי[14].

אם המוכר אינו מרוצה למכור למשלח

שליח שיודע שהמוכר אינו מרוצה למכור למשלח אבל יהיה מרוצה למכור לו, והשליח חושש שאם יאמר זאת למשלח יעכב אותו מלקנות כדי להשתדל אצל המוכר שבכל זאת ימכור לו, ובינתיים יקדמנו אחר לקנות, יש שכתב שבזה מותר לשליח לקנות המקח לעצמו ממעותיו, מבלי שיודיע דבר למשלח, ולאחר שקנה יודיע כל זה למשלח[15].

יש שכתב שכל זה אם נודע לו זאת לאחר שקיבל השליחות ואז יכול לקנות לפני שיודיע דבר למשלח ולאחר מכן יודיע למשלח שקנה לעצמו מפני שסבר שלא ימכרו למשלח, אבל אם ידע השליח לפני שנתמנה לשליח שהמוכר לא ירצה למכור למשלח חייב להודיע זאת למשלח לפני שמקבל להיות שלוחו[16], ויש שכתב שגם אם הסיבה שהשליח רוצה לקנות לעצמו היא מפני שיודע שלפי הענין נכון הדבר שהוא יקנה ולא המשלח, כגון שהמשלח לא יוכל להתגבר על הפרעות שהשכנים עלולים לעשות לו, ואילו השליח יכול להם, מותר לו לקנות לכתחילה ממעות עצמו[17]. גם בזה חייב להודיע זאת למשלח לפני שקונה, כדי להוציא עצמו מהחשד, אא"כ חושש שעד שיודיענו יקדמנו אחר שאז יכול לקנות מיד[18].

שליח שקנה בסתם ואח"כ מכר

כתב הרמ"א שאם השליח קנה מקח בקנין בלי מעות בסתם קנה בעד המשלח, ולכן אם מכר השליח את המקח לאחר מוציא המשלח מיד הקונה[19].