ראובן חזר אל שמעון שמח וטוב לב, חברים טובים הם השניים. לאחרונה כאשר רבו הטירדות על ראשו של שמעון, עמד תמיד ראובן הכן לעזרתו.

גם במקרה זה, כאשר שמעון ביקש מראובן שיזמין בעבורו תנור חדש לביתו לכבוד חג הפסח, עשה זאת ראובן בנפש חפיצה.

- ראיתי פרסומת (Advertisement) של חנות 'כלי הבית' שמוכרים תנור של חברה מפורסמת במחיר 550$, זה נראה לי מחיר הוגן וטוב. הא לך 550$ והזמן בעבורי תנור זה - דברי שמעון לראובן.

עתה, חזר ראובן אל שמעון ובידיו שתי ציפורים... גם קבלה (Invoice) על הזמנת התנור החדש, וגם 50$ שנותרו בידיו מהמעות שמסר לו שמעון.

- תמיד ידעתי שאתה הטוב ביותר! - שמח שמעון - מצאת חנות זולה יותר? חשבתי ש'כלי הבית' היא החנות הזולה ביותר!

- זו אכן החנות הכי זולה בשוק! אבל התמקחתי עם המוכר על המחיר והצלחתי להורידו בעוד 50$!

- לשם מה לך לעשות זאת? אני הסכמתי לשלם 550$. זה נראה לך הוגן לעשות זאת למוכר ההוא?

- ולמה לא?

- אתה סתם מפסיד אותו! היה לו לקוח שהסכים לשלם 550$ ואתה מנעת ממנו 50$...

בהיות שראובן ירא שמים הוא וזהיר בממון הזולת מאד מאד, הפנה את שאלתו לאחד הצורבים בבית המדרש - האם נהגתי כשורה כשהתמקחתי על המחיר לאחר ששמעון גילה כבר בדעתו שמסכים לשלם 550$?

מצחו של אותו תלמיד נחרש תלמים תלמים, כמנסה להיזכר ממשנתו - חושבני שגמרא מפורשת היא זו.

- ילמדינו רבינו!

- הגמרא בבבא מציעא (דף ע"ו ע"א) דנה אודות מי ששלח לשליחו שישכור בעבורו פועלים ואמר לו: מְצָא בעבורי פועלים ושכרם נקוב עלי, ארבעה זוזים ליום.

השליח מצא בעבורו פועלים וסיכם עמם את שכרם שלשה זוזים ליום.

מסקנת הגמרא שהפועלים אינם יכולים לתבוע מהמעביד/המשלח יותר משלשה זוזים ליום עבודה, שהרי הסכימו מלכתחילה לעבוד בעבור שכר זה.

אך עדיין יש להם תרעומת מוצדקת אל השליח, באמרם: 'אל תמנע טוב מבעליו'! הרי המשלח הסכים לשלם ארבעה. ולמה זה רימיתנו ושכרתנו בפחות, בשעה שיכולים היינו להרויח יותר?!

נראה לי שהוא הדין לנידון דידן. אמנם המוכר אינו יכול לבקש משמעון שיוסיף את חמישים הדולרים כפי המחיר הנקוב בפרסומת, הן הוא הסכים למכור בפחות.

אך עדיין יש לו תרעומת עליך למה עשית לו זאת. הרי  שמעון הסכים לשלם יותר בעבור התנור!

...

כפי שהקדמנו לא איש כראובן יקל ראש. הוא חכך בדעתו אם עליו לפצות או לפחות לרצות את המוכר על תרעומתו. הוא הפנה את שאלתו לרב בית המדרש.

הרב שמע ותמה: מדוע נראה לך שיש כאן משום 'אל תמנע טוב מבעליו'? אולי להיפך?

אם יכול היית להוזיל את המחיר לשמעון בחמישים דולר, הרי שאם לא עשית זאת תעמוד משום 'אל תמנע טוב מבעליו' כלפי שמעון המשלח!

בעיניך ראית כיצד שמח שמעון כששמע שקנית זאת בחמישים דולר פחות!

- וסוגיא ערוכה ב'שכירות פועלים' מה תהא עליה? מדוע שם עובר השליח משום 'אל תמנע טוב מבעליו'? הרי הטיב עם המשלח/המעביד וחסך לו מעות?!

...

יש אכן לתת לב להערתו של ראובן. מדוע השליח עובר משום 'אל תמנע טוב מבעליו' בכך ששכר את הפועלים בשלשה זוזים? הרי בכך הועיל עם הבעלים/המשלח והרויח לו. וכי ממנו הוא מותר למנוע את טובתו?

לשאלה זו נדרש הריטב"א בחידושיו שם בבבא מציעא.

ותירץ, דכיון שהמשלח הסכים בפירוש שישכור את הפועלים במחיר ארבעה זוזים ליום, הרי שגילה דעתו שניחא ליה בכך ואין כל צורך לנסות לחסוך לו ולשכור את הפועלים בפחות מכך.

לפי זה יש מקום לומר חילוק ולהבדיל בין שני המקרים. דוקא בשולח את חבירו לשכור בעבורו פועלים, שכידוע שטיב עבודתם תלוי בשכרם.

אינו דומה העובד בשביל שכר נמוך לזה המרויח יותר. אם כן דוקא שם, יש מקום לומר שאין משום 'אל תמנע טוב מבעליו' כלפי השוכר/המשלח. שהרי גילה בדעתו שמעדיף לשכור במחיר גבוה ולקבל עבודה טובה תמורתה.

אך הקונה תנור, אם יתמקח ויקבל את התנור במחיר זול יותר בודאי שהרויח המשלח/הקונה. שהרי את אותו התנור קיבל בשביל מחיר זול יותר. וכי למה לו לשלם יותר בשביל אותו התנור?

על כן יש מקום לומר שאין למוכר כל תרעומת על ראובן בכך שהוריד אותו במחיר, שהרי עושה זאת לטובת שמעון המשלח וקוראים אנו עליו 'אל תמנע טוב מבעליו' (סברת האב"ד הגר"ח קאהן שליט"א, הובאו דבריו בגליון היוצא לאור על ידי המכון בשפת האנגלית, גליון מספר 40).

...

מענין לענין באותו ענין, זה המקום בו ראינו צורך ליישב את תמיהת הקוראים על הנאמר בבמה זו בשבוע שעבר (גליון קנ"ז).

מסקנת המאמר היתה שכאשר ראובן שולח מעות ביד שליחו, שמעון, שיקנה בעבורו חפץ כלשהוא, יכול שמעון השליח להחליף ולקחת את המעות המזומנים (Cash) לעצמו, ולשלם למוכר בכרטיס האשראי (Credit Card) שלו תמורת המקח.

ואף שהמוכר מפסיד בכך, שהרי תשלום בכרטיס אשראי אינו כתשלום במזומן לגבי המוכר שצריך לשלם עמלה (Fee) לחברת האשראי, מכל מקום רשאי השליח לעשות זאת בהיות שהמעות עדיין לא באו ליד המוכר ואינם שלו.

ותמהו הקוראים מדוע אין כאן משום 'אל תמנע טוב מבעליו'? הרי המשלח נתן מעות מזומנים בעבור בעל החנות והשליח ישלם לו בכרטיס אשראי? הרי המוכר מפסיד בכך!

התשובה לכך היא, אין כאן משום 'אל תמנע טוב מבעליו' כיון שהשליח לעצמו מרויח בכך.

כל דין 'אל תמנע טוב מבעליו' הוא רק משום שאנו אומרים לשליח: המשלח הסכים לשלם כך וכך ומדוע אתה מונע זאת מהפועלים? מה לך להתעבר על ריוח לא לך?

אך כאשר השליח עצמו מרויח בכך, אי אפשר לבוא עליו בטענות. הוא עשה זאת להנאתו ולרווחתו.

כמובן, כל זאת רק כאשר בעל החנות עדיין לא זכה במעות ואינם שלו עדיין. כאשר כבר זכה בהם בעל החנות, שוב אין השליח רשאי ליטול אותן מידיו.

למעשה:

יש מקום להקל ולהתמקח על המחיר, אף אם המשלח כבר גילה דעתו שמסכים לשלם כך וכך על המקח.

כאשר השליח עצמו מרויח, בודאי שאין המוכר יכול לבוא עליו בטענת 'אל תמנע טוב מבעליו'.

מישהו הציב שולחן בבית הכנסת ועליו סטים לבדיקת חמץ, מחיר כל סט הוא 1$. החלפתי את הפתק שהציב הלה, וכתבתי שמחיר כל סט הוא 1.10$. לאחר שנמכרו עשרה סטים ובקופה נחו 11$, לקחתי סט אחד לעצמי בחינם. שהרי המוכר קיבל 11$ עבור 11 סטים, כפי שביקש מלכתחילה.

שאלה: האם נהגתי בכך כשורה? הרי המוכר מצידו קיבל כפי שרצה ולא הפסיד מאומה, ואף הקונים הסכימו מרצונם לשלם 1.10$ לסט.

תשובה: פשוט וברור, רק הבעלים רשאים לקבוע את המחיר. אם כן, הלקוחות ששילמו יותר ממה שביקש המוכר עשו זאת בטעות ואין בכך משום מחילה.

מקרה דומה לזה מצאנו בהלכה אודות ראובן שהשכיר ללוי דירה, ונמצא שדירה זו בכלל שייכת לשמעון. אם שמעון מעולם לא חשב להשכיר דירה זו, לוי אינו חייב לשלם מאומה בעבור שכירותו. ואף אם לוי שילם כבר לראובן, חייב ראובן להחזיר לו את מעותיו. הסכמתו של לוי לשלם אינה מחייבת אותו, מאחר ונעשתה בטעות למי שאינו מורשה ואינו הבעלים של דירה זו.

ואם דירה זו היתה עומדת לשכירות, חייב לוי לשלם לשמעון כפי מחירה של דירה כזו לשכירות. ואף אם נדברו ביניהם, לוי וראובן, על מחיר יקר יותר בעבור השכירות, השוכר אינו חייב לשלם לבעלים יותר ממחיר השוק. ואם כבר שילם לוי לשמעון הבעלים את המחיר היקר, וטוען שמעון שאף הוא לא היה משכירה בפחות, רשאי שמעון, הבעלים, להחזיק במותר המעות. אבל אם מודה שהיה משכירה בפחות, חייב להחזיר את המעות ללוי השוכר (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן שס"ג סעיפים ט' וי' ובהגר"א שם סקכ"ח). הרי לנו שמחיר שלא נקבע על ידי הבעלים, אינו מחייב כלל וכלל.

גם בנידון שאלתך, עליך להחזיר לכל הלקוחות את מה ששילמו למוכר יותר ממה שביקש, ועליך לשלם על הסט שנטלת מחיר מלא.

במידה והיית רוכש עשרה סטים ונותן בקופת המוכר את מחירם הנקוב דהיינו 10$ [ועדיף אף שתגביה את הסטים, כך שתקנה אותם לכל הדיעות (עיין שלחן ערוך - חושן משפט, סימן קצ"ח סעיף א' וסימן ר"ד סעיף א', במשפט שלום סימן ר"א סעיף ב' ובאמרי יושר חלק ב' סימן קע"ח)], היית רשאי למכרם במחיר יקר יותר כיון ששלך הם. כמובן, כל זאת מבלי לקלקל ולהזיק את ענייניו של המוכר.

ואם לא עשית דבר רק שינית את המחיר הנקוב על השלט, אלא שכוונתך היתה להטיב עם המוכר, רשאי המוכר להחזיק לעצמו את המותר. כיון ש'זכין לאדם שלא מדעתו', ואף כאן העלאת המחיר הרוויחה לו (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן קפ"ה סעיף א' וסימן ע"ג סעיף י"ח).

טענת השטאה[1], לאחר ששילם, משכון, השלשה

המעביד יכול לטעון טענת 'משטה אני בך' לפני ששילם, אבל אם כבר שילם הוכח שלא התכוון להשטות, והדין עם הפועל ואינו חייב להחזיר ששילם לו[2].

אף אם הפועל לא היה מוכן לעבוד עד שישלם לו מתחילה, אינו יכול לתבוע לאחר מכן שיחזיר לו ההפרש בטענת 'משטה אני בך' בגלל האילוץ שילם לו מתחילה, כי גם המוסר במפורש מודעא מתחילה על כך חייב לשלם את מלוא המחיר שהבטיח[3]. ואפילו אם רק הקדים לתת לו משכון חייב לשלם את מלוא המחיר[4], אבל נחלקו הפוסקים אם בהשליש את המעות ביד שליש יכול לטעון טענת השטאה[5].

חייב עצמו בקנין, חוזה

נחלקו הפוסקים האם מעביד שחייב עצמו בקנין לשלם יותר מהראוי או חתם חוזה על כך, יכול לחזור בו לאחר שהפועל ביצע את העבודה, ולומר 'משטה אני בך'[6].

יש שכתב שזו מחלוקת הראשונים, שיש שסוברים אפילו כשעשו קנין לא מתחייב המעביד לשלם יותר מהראוי[7], אבל יש שכתבו שלכו"ע מועיל הקנין להתחייב ביותר מהראוי, מלבד לדבר מצוה, שהמבטיח לפועל בקנין לשלם לו מחיר מופרז לעשות דבר מצוה אינו מתחייב בכך, כגון המבטיח מחיר מופרז ליבם שאינו רוצה לחלוץ[8]. ויש שכתב שאף בדבר מצוה מועיל הקנין לחייב יותר מהראוי, ורק בחליצה מפני שאנוסה בדבר אינו מתחייב בקנין לשלם מה שהבטיח יותר מהראוי[9].

הטעייה במחיר שכירות

בכל הטעייה הן מצד המעביד או שלוחו בשעת הקציצה עם הפועל, או מצד הפועל למעביד, ובגמר העבודה בא הפועל לתבוע את שכרו, יש לדון האם הקציצה עדיין קיימת ואזי משלם המעביד כפי הקציצה ההיא, או האם מחמת ההטעיה התבטלה הקציצה, וממילא עבד הפועל בלי קציצת מחיר, ואזי משלם המעביד כפי שהנהו, דהיינו המחיר הנמוך ביותר בשוק.

1. מעביד ששכר בעצמו

כאשר המעביד בעצמו שוכר את הפועל, ונמצא שהטעו זה את זה בתחילת השכירות לגבי גובה המשכורת, חילוקי דין הם כדלהלן:

הטעייה בכמה המחיר בשוק

אם הטעו זה את זה מהו המחיר בשוק בעד העבודה, דהיינו מעביד שהטעה לפועל שהמחיר הנמוך ששוכר אותו הוא המחיר של השוק, ונמצא שאפילו המחיר הנמוך ביותר בשוק הוא גבוה ממחיר זה, או פועל שהטעה למעביד שהמחיר שהוא מבקש בעד העבודה הוא המחיר בשוק ונמצא ששיקר, דעת הרמ"א שדעתם היה על המחיר בשוק, ונמצא שהסכום שהזכיר היה בטעות ולכן בשני המקרים האמורים הפועל עבד בלי קציצת שכר. לפיכך, כאשר הפועל תובע את שכרו, דינו כפועל שעבד בלי קציצת מחיר שהמעביד משלם את המחיר הנמוך בשוק[10], אבל יש שכתבו שהואיל ובשעה שנשכרו לעבודה, הוזכר מחיר, דעתם סומכת על המחיר ולא על המחיר בשוק אבל יש להם תרעומת על המעביד שהטעה אותם למחיר פחות מהשוק[11].

הטעו זה את זה שהמחיר שהזכירו הוא כאילו רוב השוק, יש שכתב שבזה לא התבטלה הקציצה כי הדרך שלא לדייק כשאומר מהו המחיר של הרוב, ולכן דעתם כפי המחיר האמיתי של הרוב, הן אם הפועל הטעה את המעביד והן אם המעביד הטעה  את הפועל[12], אכן יש שחילק שרק דרך הפועל להטעות שהמחיר הגבוה שתובע הוא רוב העולם שלכן דעת המעביד על המחיר האמיתי של הרוב, אבל דרך המעביד להסכים רק על הפחות במחירים אפילו שאמר שהמחיר שמציע הוא כרוב הפועלים, ולכן התבטלה הקציצה ואינו משלם רק כפחות הפועלים בשוק הגם שהם רק המיעוט[13].

הטעייה כמה שילם לפועלים קודמים

מעביד ששכר פועל במחיר גבוה, וכשרוצה לשכור פועל נוסף אומר לו שרוצה לשכור אותו במחיר ששכר את הקודם ומטעה אותו שהיה מחיר נמוך, והשיב הפועל כמו ששילם לפועל הקודם, נחלקו הפוסקים האם הפועל האחרון סמך דעתו על המחיר ששילם לפועל הקודם, וחייב לשלם המחיר הגבוה,  או שדעתו על המחיר שהזכיר, ומשלם לו רק את המחיר הנמוך[14]. ויש שהכריע שהמעביד חייב לשלם כפי ששילם לפועל הקודם אם הובן מדברי המעביד שמה ששילם לפועל הקודם הוא חלק מהצעת המחיר שאז על דעת זה נעשית הקציצה עם הפועל וחייב לפועל את מלוא המחיר כפי ששילם להם[15], ויש שכתב שאם הפועל שאל מתחילה כמה שילם לקודם בוודאי דעתו על המחיר ההוא[16].