זה זמן רב שמרת טייטעלבוים מחפשת עבודה לעצמה בתור מורה. ילדיה, ב"ה, גדלו ויוצאים כולם למוסדות החינוך עד לשעות הצהריים המאוחרות. מאידך, הוצאות הבית אף הן גדלו והיא רצתה לסייע ביד בעלה בפרנסת הבית.

היא בדקה בכל בתי הספר שבשכונה, כדי למצוא את המִשְׂרָה המשתלמת ביותר בעבורה.

סוף סוף, היא נפגשה עם מנהלת בית הספר 'בית נחמה', אחד מבתי הספר הגדולים, וזו שמחה להציע לה לעבוד בבית ספרה.

תנאי השכר היו סבירים, ומרת טייטעלבוים החליטה לקחת על עצמה את העבודה החדשה.

הם נדברו לשוב ולהיפגש למחרת כדי לחתום על חוזה ביניהם, ובינתיים מרת טייטעלבוים החלה בהתרגשות להכין את השיעורים שתמסור.

בעודה שקועה בקריאה של חומר בהיסטוריה, הטלפון שבביתה צלצל. על הקו היתה מנהלת בית ספר 'נתיב החינוך', גם אליה פנתה מרת טייטעלבוים במהלך מסע החיפושים אחר עבודה. היא מאד רצתה להתקבל שם, אך נדחתה משום שלא היתה שם מִשְׂרָה פנויה.

- האם את עדיין מחפשת עבודה?

מרת טייטעלבוים לא ידעה מה לענות. מצד אחד היא כבר סיכמה עם בית הספר 'בית נחמה' שתבא מחר לחתום עמם חוזה ותתחיל ללמד...

אך מצד שני... העבודה ב'נתיב החינוך' היתה נראית לה טובה בהרבה. קרוב יותר לביתה, ותנאי השכר שלהם יצא שמעם הטוב בכל העיר... היא כנראה תרויח שם הרבה יותר ממה שהציעו לה ב'בית נחמה'....

...

שלום לא ידע את נפשו. הוא לא חשב שפתאום יפול עליו קנס גדול כל כך, 250,000$!!!

הוא ישב בינו לבין עצמו וחשב 'מאין יבוא עזרי'? מהיכן אשיג סכום גדול זה?

לאחר מספר דקות שהיה שקוע בהרהוריו, הוא קם בהחלטיות. אין לו ברירה אחרת, הוא ימכור את הדירה הקטנה הנוספת, שקנה לפני מספר שנים מלבד דירת המגורים שלו, ובכסף זה ישלם את הקנס.

הוא פנה לידידו אריה, מתווך לנדל"ן, וביקש ממנו שישיג לו קונה בהקדם האפשרי - אינני יכול להמתין מדי הרבה... רשות המיסים נושפת בעורפי...

בתוך מספר ימים נמצא הקונה. פינחס, אברך צעיר שחיפש קורת גג לו ולביתו והסכים לשלם על דירה זו 350,000$.

הצדדים נפגשו, הקונים בדקו את הבית, וכל צד פנה לעורך דינו בכדי לערוך את החוזה שבין הצדדים.

ובינתיים, בבית מדרשו של פינחס, השמועה עשתה כנפיים. הכל שחו ב'דיל' הטוב שהצליח האברך לקבל.

- בימים אלו לקבל דירת שני חדרי שינה במחיר כזה??? זהו ממש נס גלוי! - נאום יהודה, ראש המדברים, בשיחת מרעים של פת שחרית.

- אחי קנה לאחרונה דירה קטנה מזו ושילם עליה 375,000$ - החרה-החזיק אחריו מרדכי, בעל הדעה.

ובצד ישב לו ראובן, בנו של שלום ואברך אף הוא, והרהר.

- מדוע אבי מכר את הדירה במחיר נמוך כל כך? ומה ראה על ככה?

הוא התקשר לאביו ושאלו לפשר הדבר.

- פשוט מאד! אין לי את הסבלנות הנדרשת כעת לתור אחר לקוח שישלם יותר... אני צריך את הכסף כבר אתמול... - ציין במרירות.

- אבל אבא! רק היית אומר לי והייתי משיג בעבורך לקוח במחיר גבוה יותר! אין דירות כאלו בנמצא וכל החברים שלי מחפשים דירות קטנות!

אני חושב שעדיין אתה יכול לחזור בך, הן עדיין לא חתמת עם פינחס על 'חוזה'. אמצא בשבילך קונה במחיר יותר טוב! - סיים.

חזקה על דברים היוצאים מן הלב שיכנסו ללב... שלום התחיל להשתכנע שטעה בכך שמיהר.

- אני צריך לשאול על כך רב. אם זה כשר וישר לחזור מהבטחתי למכור לפינחס את הדירה.

...

פסק המחבר (חושן משפט, סימן ר"ד סעיף ז') וז"ל: הנושא ונותן בדברים בלבד, הרי זה ראוי לו לעמוד בדיבורו... וכל החוזר בו וכו' הרי זה ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו.

יתר על כן אף מצאנו בפוסקים, שרשאי לקרותו לזה החוזר מדיבורו 'רשע' (בית יוסף - יורה דעה, סימן רס"ד).

וכתב על זה הרמ"א (שם סעיף י"א): כל זה היינו דווקא בחד תרעא (דהיינו שלא נשתנה השער בשוק והמחיר נותר על כנו בשעה שחוזר כפי שהיה בשעה שאמר למכור או לקנות), אך בתרי תרעי (שנשתנה השער) ומחמת כן חוזר, אין הוא ממחוסרי אמנה. ויש חולקים וסוברים שאף בתרי תרעי הדין כן דאסור לחזור בו וכן נראה עיקר, ע"כ דברי הרמ"א.

ובש"ך שם על אתר (סק"ח) הביא את דברי הב"ח שנסתפק למעשה בתרי תרעי אם יכול לחזור בו. ובחתם סופר בתשובותיו (חושן משפט סימן ק"ב) היקל בכך במקום שנשתנה המציאות.

ואף שבדברי החתם סופר משמע שסבירא ליה דאף במקום שנשתנה המציאות (לאו דוקא השער) אמורה מחלוקת הפוסקים הנ"ל, אלא שהוא סמך על המתירים (וכ"כ בשבט הלוי - חלק ד' סימן ר"ו). מכל מקום יש מקום לומר שבנשתנה המציאות ולא יכל המתחייב לדעת מכך בשעה שנתחייב, הרי שכלל לא נחלקו בכך הפוסקים ולכולי עלמא מותר לחזור בו.

מחלוקת הפוסקים קיימת רק בשינוי שערים בשוק, שהוא דבר שמצוי שיקרה והמתחייב יכול היה להעלות זאת על דעתו אלא שהתחייב מכל מקום. מה שאין כן בשינוי במציאות שכלל לא עלתה על דעת המתחייב שיבוא, אפשר שכולי עלמא יודו שמותר לחזור בו.

לכאורה היה נראה לומר שבשני הסיפורים יש על מי לסמוך ולהקל. הן למרת טייטעלבוים שתוכל לדחות את ההצעה ב'בית נחמה' ולקחת את העבודה ב'נתיב החינוך', והן שלום שידחה את פינחס לאחר שימצא אחר שישלם בעבור הדירה יותר.

אך כפי שהקדמנו חילוק גדול יש ביניהם. כל ההיתר הנ"ל היינו משום שנתחדש מקרה שהמתחייב לא ידע ממנו ולא יכול היה לדעת ממנו בשעה שנתחייב.

אם כן, הן שלום בניקל יכול היה לברר ולמצוא לקוח שישלם על דירתו יותר מפינחס, על כן בודאי שאינו יכול עוד לחזור בו ואם יעשה כן הרי שהוא ממחוסרי אמנה לכולי עלמא.

אך מרת טייטעלבוים, בשעה שקבעה עם 'בית נחמה' לא יכלה לדעת שב'נתיב החינוך' תתפנה מִשְׂרָה שתתאים יותר בעבורה, על כן נחשב הדבר כ'תרי תרעי' ויכולה לחזור בה.

(המסקנא ההלכתית מבוססת על פסקי דינים של האב"ד הגר"ח קאהן שליט"א בגליון ל"ה ובפרט בהערה 12 שם.)

למעשה: מרת טייטעלבוים יכולה עדיין לחזור בה ולקחת את העבודה ב'נתיב החינוך'.

שלום אינו יכול לחזור בו מהבטחתו לפינחס, ואם יחזור בו יהיה ממחוסרי אמנה.

אמנם, יש להדגיש שבעסקאות של מקרקעין, פעמים רבות שאין גמירות דעת בין הצדדים כל זמן שלא נחתם חוזה, והחוזר בו אינו ממחוסרי אמנה והכל לפי הענין.

שרברב (Plumber) שהוזמן לביתי לצורך פתיחת סתימה, שבר תוך כדי עבודתו את אחד הצינורות ונצרך להחליפו. ביררתי אצל בעלי מקצוע והללו טענו שאין זו פשיעת השרברב, והלה עשה את מלאכתו נאמנה.

שאלה: האם הוא חייב לשלם על נזק זה? או להיפך, אם ברצוני שיתקן את הצינור השבור עלי לשלם לו על כך? למעשה, הוא החליף ותיקן זאת על חשבונו. אם אכן אינו חייב בתיקון הנזק, האם עלי להודיע לו שהיה פטור מדינא לשלם זאת?

תשובה: תשובתך תבוא בהקדם כמה יסודות. כאשר אומן מזיק תוך כדי מלאכתו (לדוגמא, שוחט שהבהמה נטרפה בשחיטתו), חיובו תלוי במומחיותו. אם הוא אינו מומחה, הוא חייב בתשלום הנזקין. אך אם הוא אומן מומחה, אם שחט בחינם הוא פטור. ואם האומן קיבל שכר על פעולתו, אזי אף אומן מומחה חייב בתשלום הנזק (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ש"ו סעיף ד').

ומצאנו שני דרכים עיקריות בביאור הפטור של אומן מומחה העושה בלא שכר. הא', שבכהאי גוונא נחשב שהנזק קרה באונס גמור (תוספות בבא קמא דף כ"ז ע"ב ד"ה 'ושמואל'. לשיטה זו אדם המזיק פטור אם הזיק באונס גמור). לפיכך, אם לא היה אונס גמור, אלא בדרגת אונס כעין אבידה שקרובה לפשיעה, אף אומן מומחה יתחייב בנזקין. השיטה השניה בטעם הפטור, מכיון שהאומן עשה את הנזק בעת טיפולו בחפץ ברשות ולטובת הבעלים אין עליו שם מזיק, וכל שלא פשע פטור מלשלם (רמב"ן בבא מציעא דף פ"ב ע"ב, ונצרך לטעם זה לפוטרו אף שבסתם אדם המזיק חייב לשיטתו אף כשהזיק באונס גמור).

וכן מצאנו שני מהלכים בטעם שמחייבים לאומן מומחה כאשר עשה בשכר. או שחיובו הוא מחמת היותו 'שומר שכר' ולא מחמת 'אדם המזיק' (אבני נזר - חושן משפט סימן י"ט וחזון איש - בבא קמא סימן י"א סקכ"א. לשיטה זו אומן המזיק קרקע יפטר, שאין שמירה בקרקעות. כמו כן דנו הפוסקים האם נצרך קנין בכדי שיחול עליו דין שומרים). או שמחמת שכרו עליו ליזהר ביותר שלא יזיק וחייב משום 'אדם המזיק' (אמרי בינה - חושן משפט, דיינים סימן ל').

ולענין שאלתך, גם להסוברים שהחיוב הוא מחמת מזיק ולכן אין לפטרו מחמת שמחובר לקרקע או שלא עשה קנין בדבר, מ"מ פטור.

גם אומן בשכר אינו חייב אם ההיזק נעשה באונס גמור (עיין מנחת פתים סימן ש"ו סעיף ד'), ומאחר ואין ביד השרברב למנוע נזק זה, והוא עשה בזהירות המקובלת, הו"ל אונס גמור והאומן פטור ואף שעשה את פעולתו בשכר.

ולענין מה שהשרברב שילם מכיסו, אינך מחוייב להודיעו דמדינא הוא פטור. אילו הוא שילם זאת מחמת הדין הוא היה שואל שאלת חכם לפני כן. הסיבה הפשוטה למה ששילם, מכיון שרוצה לשמור על קשרים טובים עם לקוחותיו ולהוציא על עצמו שם טוב (עיין משיב בהלכה - חלק א', סימן כ"ו).

מנהג המדינה בשכירות פועלים

מנהג המדינה הוא הקובע העיקרי בדיני שכירות פועלים, הן לקבוע את תנאי העבודה או גובה המשכורת[1]. בכל אופן רצוי לערוך חוזה בכתב שמפרט את תנאי השכירות לפני תחילת השכירות, ובזה ימנעו כל דו"ד ביניהם[2].

המנהג קובע אפילו בדבר שנגד משמעות הפסוקים, לדוגמא, מדין תורה חייב הפועל לצאת לעבוד בזריחת השמש. היות שהמנהג הוא להתחיל העבודה בשעה מאוחרת מזה, לא יכול המעביד לכפות את הפועל שיסכים להשכים לעבוד נגד המנהג[3]. וכן אם המנהג הוא שלא לחייב את הפועל על נזקים קטנים שהזיק במהלך העבודה, פטור הפועל הגם שאדם מועד לעולם, או אם המנהג לפטור את הפועל מאחריות על שמירת כלי העבודה כפי שהשומר שכר חייב עליו, פטור הפועל מאחריות זו[4].

הכחשה אם הסכימו לשנות מהמנהג

כל העושה הוא על דעת המנהג, לפיכך, אם הפועל מכחיש שהסכים להתחייב לתנאי עבודה ביותר מהמנהג, נאמן הפועל אפילו נגד המעביד המוחזק והמעביד חייב לשלם לו כפי המנהג[5]. וכן אם המעביד טוען שהפועל הסכים לפחות מהנהוג, הדין עם הפועל[6].

הוכחה מהוספה על המשכורת

גם הוכחה מכללא אינו ראיה נגד המנהג, כגון מעביד שקבע עם הפועל לשלם לו משכורת גבוה מהרגיל, אינו יכול להוכיח מזה שהפועל חייב עצמו לעבוד יותר שעות מהנהוג, שאפשר שהוסיף לו על המשכורת בכדי שיעשה מלאכה מעולה כפי יכולתו בשעות עבודה הנהוגים[7].

אמנם יתכן שהדין שונה כאשר טענת המעביד היא שההוספה כוללת תשלום בעד הטבות שנהוג לשלם לפועל, כגון ביטוח רפואי, מזונות, וכדומה[8], שמפני המנהג חייב המעביד לשלם הטבות אלה הגם שלא הוזכר דבר בעת שהושכר הפועל. בזה דנו הפוסקים האם המעביד נאמן שההוספה כוללת את התשלום בעד ההטבות או שגם בזה המעביד טוען נגד המנהג הואיל ולא הזכיר זאת במפורש[9]. ויש שחילק בזה שבהוספה גדולה נאמן המעביד[10], כלומר, שאם נראה בעליל שההוספה כוללת את ערך ההטבות, כגון שההוספה היא כערך דמי הביטוח, מסתבר שההוספה כוללת את דמי הביטוח.

שכר במקום שהמנהג שונה ממקומו

הרמ"א כותב שאם מנהג המקום שונה במקום המעביד ממקום הפועל, קובע מנהג המקום שבו נשכר הפועל[11]. דין זה הוא הן בתנאי העבודה והן בגובה המשכורת. ברם, הפוסקים כתבו בזה חילוקי דין.

אם המעביד והפועל גרים במקום אחד ושכרו במקומו לעשות מלאכה במקום אחר שהמנהג שונה, חיובי השכירות הם כפי מקום ששכרו. גם אם הפועל שנשכר במקום היוקר לעשות מלאכה במקום הזול דר במקום הזול, משלם לו כפי מקום היוקר, כי בכדי להשכיר עצמו ביוקר בא למקום היוקר[12], אבל יש שכתב שאם המעביד בא ממקום הזול למקום היוקר לשכור הפועל לעשות מלאכה במקום הזול, וטוען שלא ידע שזה מקום שנשכרים ביוקר, אינו חייב לשלם כמו מקום היוקר[13].

פועל שנשכר במקום הזול לעשות מלאכה במקום היוקר, המשכורת כמקום הזול אפילו שהמעביד בא ממקום היוקר, כי לזה הטריח המעביד עצמו לבוא למקום הזול[14].

מעביד ממקום היוקר שאינו יכול להשיג פועלים במקומו והלך למקום הזול ושכר שם פועלים, דנו הפוסקים האם אף בזה חייב המעביד לשלם רק כפי מנהג המקום ששכר שהוא מקום הזול,  שהרי לא הלך לשם בגלל שהשכירות שם בזול אלא מפני שלא השיג פועלים במקומו[15].

מעביד ששכר את הפועל שנמצא במקום אחר באמצעות מכתב או טלפון וכדומה, לעשות מלאכה במקום הפועל, קובע מקום הפועל. וכן מעביד ששכר את הפועל במקום הזול לעשות מלאכה על ידי שליחת מכתבים או טלפון למקום שהמלאכה ביוקר שכרו כפי המקום שנשכר הפועל[16].