אליהו היה מרוגש - שהחיינו וקיימו והגיענו! כבר בחודש הבא אוכל להשכיר את הדירות!

לפני חודש, גמר אליהו לבנות את בית הדירות שבבעלותו. הוא רצה לסיים כבר את כולו, ולהכניס לתוכו שוכרים. הדבר האחרון שעדיין לא הושלם, היה צביעת הקירות בכל הדירות.

לשם כך, הוא פנה לברוך, קבלן שיפוצים (Contractor) במקצועו, וביקש ממנו שיצבע את הדירות. חבר המליץ לו על ברוך, ואליהו החליט לעזוב את הקבלן שעבד עמו עד עתה ולקחת את ברוך, שמחיר העבודה אצלו היה זול יותר.

אליהו וברוך סיכמו כי משכורתו של ברוך תעמוד על 3,000$, מלבד עלות כל החומרים שיקנה ברוך.

לא בכדי יצא שם טוב לדירותיו של אליהו. הוא הקפיד שהבניה תהיה ברמה גבוהה מאד וכך בכל הנלוה. בעצם, זה גם השתלם לו. הדירות נשארו במצב טוב למשך שנים רבות, כמעט ולא קרה שהשוכרים התלוננו על קלקולים.

עתה כשהסתיימה מלאכת הצביעה, הגיע אליהו לבדוק את הדירות. - אני רק שואל בכדי להיות בטוח. צבעת את הקירות בצבע (Paint) היקר יותר. נכון? - הפטיר אליהו בדרך אגב.

- אוהה... בסוף מישהו לחש על אוזניי שאין הבדל בין האיכות של הצבעים. החלטתי לחסוך לך כסף - באה תשובתו המגומגמת של ברוך.

אליהו כעס. הוא רצה וביקש מברוך שיצבע את הדירות בצבע יקר, זה שמחזיק מעמד לזמן רב. הניסיון שלו לימד אותו מה ערכו של הצבע הזול... בעוד תקופה הצבע יתחיל להתקלף, הוא יצטרך להביא שוב בעלי מלאכה לצבוע ולתקן, ו... זה יעלה לו יקר מאד...

- ידעתי שאסור לי לעזוב את הקבלן שעבדתי עמו עד היום... - הפטיר בכעס - הוא מעולם לא עשה לי בעיות כאלו...

ברוך חש שלא בנוח - אני מתנצל... אתפשר עמך על שכרי... אך קודם כל, שילמתי מכיסי על החומרים 5,000$. סיכמנו שאת זה תשלם לי ללא שום קשר לשכרי.

- אינני יודע. אשאל על כך את הרב.

- אני לא מבין...

- מה אתה לא מבין? אם היית עושה את המוטל עליך וכפי שנדברנו מתחילה, ההוצאה הסופית שלי היתה עומדת בערך על סך 8,000$. 5,000$ לחומרים ועוד 3,000$ לשכרך. אולי קצת יותר, אם היית קונה את הצבע היקר...

כעת, כשהצבע יתחיל להתקלף בעוד תקופה קצרה, אצטרך להביא בעל מלאכה לתקן זאת. בא נאמר שזה יעלה לי עוד 5,000$.

אם אכן כך, אתה תקבל ממני 3,000$ ותו לא מידי. עכשיו הבנת? אני אשלם בסופו של דבר 8,000$! פרוטה לא יותר!

- אבל איך שלא יהיה קיבלת ממני חומר ששוה 5,000$! כיצד אתה פוטר את עצמך מלשלם זאת?

- ואם אשלם לך 5,000$ וגם לקבלן השני 5,000$, הרי שאשלם 10,000$! 2,000$ יותר ממה שהסכמתי מלכתחילה! כיצד אתה מרשה לעצמך להזיק אותי ב-2,000$??? מזיק חייב!

- מזיק בגרמא? לא היזקתי אותך ישירות. אולי בעתיד תצטרך לשלם עוד 2,000$ יותר ממה שחשבת... 'גרמא בנזקין פטור'!

אך אליהו בשלו - אה... ושכחתי שבזמן שיעבדו כאן לצבוע, אפסיד גם את השכירות לזמן נוסף. גם זה ינוכה! מי יודע? אולי בסופו של דבר, אתה תהיה חייב לי כסף...

...

א

מה דין ה-3,000$ שאמר אליהו לתת לברוך עבור שכר פעולתו?

ודאי שרשאי וזכאי אליהו לנכות את כל שכרו של ברוך, דהיינו אותן ה-3,000$ שסיכמו על שכר פעולתו, מלבד ההוצאות.

אליהו ניזוק מכך שברוך שינה, ולא צבע את דירותיו בצבע היקר. אם אכן בעתיד יצטרך להוציא בשביל כך 5,000$, שהוא סכום הגדול יותר מכל משכורתו של ברוך, הרי שאינו חייב בשביל כך לפרוע את שכרו.

סכום זה ינוכה משכר פעולתו של ברוך (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ש"ו סעיף ג').

ב

מה דין ה-5,000$ שהוציא ברוך מכיסו בעבור קניית החומרים?

האם גם ממעות אלו יכול אליהו לתפוס עוד 2,000$ ולעכבם לעצמו?

אם כן, הרי שבכך ישלים אליהו לעצמו את כל סכום ה-5000$ שיצטרך לשלם עבור תיקון הצבע בעתיד. כך שהעלות הכוללת של כל הצביעה תעמוד על סך 8,000$ בלבד, כפי המדובר מלכתחילה.

מצאנו מחלוקת בין הפוסקים בכך. יש שתלו זאת במחלוקת הראשונים ובפלוגתת המחבר והרמ"א (עיין סמ"ע סימן ש"ו סק"ט ובהגר"א שם ס"ק ד' וה').

למעשה, יש מהפוסקים שהכריעו שאינו רשאי לתפוס מההוצאות. את ההוצאות עליו לפרוע לפועל במלואן, אף שעל ידי כך הבעלים יוצא נפסד (ש"ך וקצות שם סק"ה). ויש שהכריעו שרשאי (נתיבות שם סק"ו).

לכאורה, יכול אליהו לומר 'קים לי' כהפוסקים שנקטו שרשאי בכך, ולתפוס לעצמו 2,000$ מתוך סכום ההוצאות שהוציא ברוך. ברוך יקבל רק 3,000$ מההוצאות.

ג

ושלישית אדבר בו, לו יצוייר שההפסדים שיבואו לאליהו יהיו אף יותר מאותן 5,000$ של ההוצאות. הכיצד?

כגון, אם בהשכרת הדירות לחודש מקבל אליהו לכיסו סך 4,000$, ועתה אם יצטרכו לעבוד בדירות לתקנן, יפסיד סכום כזה מחמת אי המגורים בתקופה זו של התיקונים בדירותיו.

עתה, אף אם יתפוס אליהו את כל 5,000$ של סכום ההוצאות שהוציא ברוך (2,000$ מתוכן בעבור שכרו של הקבלן השני וכנ"ל, ו-3,000$ הנותרים בעבור השכירות שיפסיד בתקופת התיקונים), עדיין ישאר בחלקו הפסד של 1,000$ (שהרי מהשכירות בא לידו סך 4,000$).

האם יכול אליהו לתבוע מברוך שישלם זאת מכיסו?

יש מי מהפוסקים שכתב שחייב ברוך לפרוע זאת לאליהו (נתיבות סימן ש"ו סק"ו).

אך רבים מהפוסקים נחלקו עליו, וסבירא להו שאי אפשר לחייבו בהא, אלא אם כן סיכמו על כך מלכתחילה (משפט שלום סימן קע"ו סעיף י"ד, אמרי בינה - הלואה סימן ל"ט, דברי חיים (אויערבאך) - שומרים סימן י"ח וחזון איש - בבא קמא סימן כ"ב סק"ב. וע"ע באולם המשפט סימן ש"ו ס"ג).

אשר על כן יכול ברוך לטעון 'קים לי' כהשיטות הפוטרות ולא יחוייב לשלם זאת מכיסו.

במהלך סופת הגשמים האחרונה שהיתה באזורנו, נתלשו ענפים מהעץ שבחצר שלי ונפלו לתוך החצר של שכיני. עלות הפינוי מסתכמת בכמה מאות דולרים.

שאלה: האם מוטל עלי לעשות זאת?

תשובה: לכאורה שאלתך היא נידון מפורש. שנינו במשנה (בבא מציעא דף קי"ז ע"ב) כי אם נתמוטט קיר לתוך חצר חבירו, על בעל הקיר לפנות את האבנים. אפילו אם יפקירו הבעלים את האבנים, אינם נפטרים מהחובה לפנותן (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן קס"ו סעיף א').

אמנם תוספות (שם דף קי"ח ע"א ד"ה 'אמר') מקשה סתירה על דין זה ממקום אחר, מדין 'המפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס - פטור' (חושן משפט, סימן תי"ב סעיף ד'). דהיינו, כאשר באונס באו חפציו לרשות הרבים ויכולים להזיק אחרים, אם הפקירם ויצאו מרשותו אינו אחראי על פגיעתם.

וכי מה נשתנה דינו של כותל שנפל שבעליו אינם יכולים להפקיר את אבניו ולהיפטר מהאחריות עליהן?

בתירוץ קושיא זו נאמרו שני מהלכים. התוספות מתרצים שמכיון ואבנים בעלי ערך רב הן, אמדינן בדעת הבעלים שאינו מתכוין להפקירן באמת, אלא שחבירו יאספן והוא יטלן לאחר מכן.

ובתוספות הרא"ש (הו"ד בשיטה מקובצת) תירץ באופן אחר. שונה דין האבנים שכבר עתה בעת שנפלו מזיקים בקרקע של שכינו, על כן אינו יכול עוד להפקירן ולהיפטר מאחריותו. מה שאין כן אבנו, סכינו ומשאו שנפלו באונס ברשות הרבים, אף שיכולים להזיק את העוברים והשבים, אך עתה בינתיים אינם מזיקים מאומה עדיין, ויכול להפקירם.

לגבי שאלתך, ברור שהנך מפקיר בלב שלם את העצים ואין לך כל צורך בהם, ויועיל ההפקר לפטור אותך מלפנותם לשיטת התוספות. והוא הדין לשיטת תוספות הרא"ש, אף שנראה לכאורה שלדבריו ההפקר לא יועיל. מכל מקום יתכן שיש לחלק ששונה דין אבנים והוא הדין אילן גדול שמזיקות בפועל את גידולי הגינה, מדין עצים שאינם מזיקים אלא רק עומדים שם למכשול. נזק זה בגדר 'גרמא' הוא ואינך חייב לפנות את העצים (עיין ש"ך סימן שס"א סק"ה).

אם כן, אין לשכינך טענה מספקת כדי לחייב אותך לפנות את העצים שנפלו בחצירו.

גדר שכירות

שכירות היא זכות שימוש בנכס של חבירו, הן קרקע או מטלטלין, בעד תשלום. בדומה לכך השוכר את הפועל משועבד הפועל למלאכת הבעל הבית[1].

זכות שימוש

השוכר אינו קונה בעלות בגוף הדבר להיות שלו, רק קונה את הזכות להשתמש בו, לפיכך, אסור לכהן ששוכר פועל או בהמה להאכיל להם תרומה[2] שהרי הגוף אינו שלו ואינו קנין כספו. מאידך, בעל דירה שמשכיר לעכו"ם שמכניס ע"ז לדירה המושכרת, עובר על 'לא תביא תועבה לביתך' כי בעל הדירה הוא הבעל הבית[3].

שכירות קנין לפירות

לפיכך כתבו ראשונים שמה שאמרו חז"ל ש'שכירות ליומיה ממכר הוא'[4], שמשמעו שהשוכר קונה הנכס, פירושו שיש לשוכר קנין בנכס לשימוש שבו, אבל גוף הדבר אינו קנוי לו להיות שלו לבנות ולהרוס, ואינו כמו הקונה נכס לזמן שיש לו קנין בגוף הנכס שבונה והורס[5]. ועל דרך זה כתב הרמב"ם[6] 'השוכר קנה הגוף לפירותיו עד זמן קצוב, בדמים שנתן'[7].

ברם, הראשונים נחלקו האם קנין שכירות מקנה לשוכר זכויות בגוף הנכס בדומה ל'קנין פירות כקנין הגוף'[8], שיש אומרים שקנין השוכר הוא רק קנין לתשמיש[9], ויש שכתבו שקנין שכירות הוא גם קנין בגוף נכס[10]. דוגמא לכך היא מציאה בבית המושכר, שיש אומרים שמפני קנין השכירות בבית זכה בה השוכר ולא המשכיר[11] אבל דעת הרבה פוסקים שקנין שכירות הוא רק קנין לשימוש ואינו כקנין בגוף הבית למנוע מבעל הבית לזכות במציאה, ולכן זוכה הבעל הבית במציאה שחצירו קונה לו שלא מדעתו[12].

שימוש השוכר בנכס שמזיק למשכיר

למרות שיש לשוכר שעבוד בנכס, לא פקע זכות המשכיר בגוף הנכס בזמן השכירות, ויכול למנוע מהשוכר להשתמש בו כל שימוש מזיק או מפריע למשכיר אע"פ שאינו מזיק את גוף הנכס. לדוגמא, אסור לשוכר להשכיר ל'שוכר משנה', אם הדבר מפריע למשכיר, ואינו כשותף שיש לו קנין גמור בנכס שיכול לעשות בו מה שירצה, ולהשכיר חלקו גם נגד רצון שותפו[13].

שכירות כשיעבוד על המשכיר

ישנם אופני שכירות שאין לשוכר קנין בנכס לשימוש בו, רק שעבוד על המשכיר שיניח לו להשתמש בנכס. לדוגמא,  משכיר שמתחייב להשכיר לשוכר 'בית סתם', משמעות החיוב הוא שמשעבד עצמו לתת לשוכר שימוש בבית, ואזי גם אם המדובר היה שמשכיר לו בית פלוני, משמעות השעבוד של המשכיר הוא לתת לו מגורים בבית, לפיכך אם נפל הבית חייב המשכיר לבנות הבית או לתת לו בית אחר להשתמש בו[14]. לעומת זה, משכיר שהשתעבד להשכיר 'בית זה', משמעות הזכות הוא שנותן לשוכר קנין שימוש בגוף בית זה אבל לא השתעבד לתת לו מגורים, ולכן אם נפל הבית שלא באשמת המשכיר לא השתעבד המשכיר להעמיד בית אחר[15].

שכירות משתלמת בסוף

קנין השכירות חל עם מעשה קנין בדומה למכר[16]. ברם, לעומת המכר שחיוב תשלומיו הם עם הקנין, חיוב תשלומים בשכירות הוא בסוף זמן השכירות, הן בשכירות נכס והן בשכירות פועלים, מפני ש'אין שכירות משתלמת אלא בסוף'[17].

התשלום במקח הוא תמורת העברת הבעלות, לפיכך עם הקנין מתחייב הלוקח בתשלומי המקח, לעומת זה התשלום לשכירות הוא בעד הפקת הפירות, לפיכך זמן התשלום הוא לאחר שהשוכר קיבל את הפירות[18].