בערב החג, מכרתי נוי סוכה בשותפות עם חבר, ונותר לנו חוב לספק כלשהוא בסך $700. חבר של השותף שלי הצליח לדבר על לבו של הנושה והלה מחק $150 מהחוב. אני טוען שהריווח עולה גם לחלקי וחובי הוקטן ב - $75. לעומת זאת, השותף שלי טוען שההנחה נעשתה לחלקו בלבד.
שאלה: הצדק עם מי?
תשובה: במקרה שהשותף בעצמו, לא חבירו, היה מדבר על לב הנושה, בודאי וללא ספק שהייתם חולקים בריווח.
כאשר שותף פועל במסגרת השותפות, הלכה היא שזה לטובת השותפות וחולקים השותפים היתרון שוה בשוה (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן קע"ח סעיף א', וראה שם בט"ז שהביא דעה החולקת). כמו כן, השותף לעולם אינו יכול לפרק את השותפות על דעת עצמו ולעבוד לעצמו (נתיבות שם סק"א). אשר על כן, אף אם המטיב רצה להטיב רק עם אחד מהשותפים, יחלקו ביניהם בשוה (סמ"ע שם סק"א).
כל זה אמור כששותף עצמו עשה. אך כשאחרים עשו לטובת אחד השותפים, וכבנידון שאלתך שחבר של השותף דיבר על לב הספק, הדין משתנה לפי הענין. אם הלה עשה זאת בשליחות השותף, הרי שיחלקו השותפים בשוה. 'שלוחו כמותו' והוא פעל לטובת השותפות.
אך אם עשה זאת על דעת עצמו, אין שום סיבה שבעולם שכשנתכוון לטובת אחד השותפים, יהנה מכך גם השותף השני (נאות דשא סימן כ"ט הו"ד בפתחי תשובה סימן קע"ח סק"א).
הוא הדין לנידון דידן. יתר על כן, כאשר הלה עשה זאת על דעת עצמו, לא צריך המוחל לומר שמוחל לפלוני בלבד. הדבר ברור שעושה ככל אשר ביקש ממנו וזו היתה כוונת המבקש (פעמוני זהב שם).
יש להדגיש, אם ברי לן שכוונת הספק למחול לשני השותפים ולא לאחד מהם בלבד, בודאי שההנחה שייכת לשניהם.