החזקה בכללה
בכל התורה מכריעים בדבר שהתעורר בו ספק על פי החזקה, הן בדיני איסור והיתר והן בדיני ממונות. החזקה היא באחד משני פנים, או שמכריעים את הספק כפי המצב שהיה מעיקרא ('חזקה דמעיקרא')[1] או שדנין על העבר ממה שנמצא כעת[2].
בכלל זה הוא הכלל ש'כאן נמצא כאן היה', בו דנים על דבר שעבר מרשות אחת לרשות אחרת, ונודע שאירע בו שינוי אבל לא ידוע באיזה רשות אירע השינוי[3], לדוגמא בדיני ממונות, כשנמצא מום במקח אצל הלוקח ולא ידוע האם המום אירע אצל המוכר והלוקח רשאי לבטל את המקח או אצל הלוקח והמקח קיים, הואיל ונמצא המום ברשות הלוקח אינו יכול את לבטל המקח[4].
החזקה בדיני ממון
כאשר הספק הוא על בעלות החפץ, ואחד מבעלי הדין מוחזק בנכס, הרי באופן כללי הדין הוא ש'המוציא מחבירו עליו הראיה', ומחזיקים את הנכס ברשות המחזיק בו ('המוחזק').
סוגי הספק והמוחזק
הספק על הבעלות יתכן בשני אופנים, א) אם הספק של הבית דין למי שייך הנכס אינו תלוי בטענות בעלי הדין, ב) שלולי הטענות של בעלי דין היה ברור לבית דין מי הבעלים ורק מפני טענותיהם נוצר הספק לבית דין.
כמו כן יש לחלק בין אם בעלי הדין מוחזקים כעת בנכס או שכעת שניהם אינם מוחזקים בפועל, אלא אחד מהם היה מוחזק בו מכבר, דהיינו 'חזקת מרא קמא' (בעלים ראשונים)[5].
- ספק בלי טענותיהם
הספק לבית דין בלי טענות בעלי הדין אפשר שיהיה מחמת ספק במציאות או מפני שיש לדיינים ספק בדין.
המוכר בהמה מעוברת ואינו ידוע אם הולידה לפני הקנין והעובר שייך למוכר, או הולידה לאחר הקנין והעובר שייך ללוקח, והעובר נמצא ברשות אחד מהם. זו דוגמא שהבית דין מסתפקים מי הבעלים של הנכס בגלל נסיבות שלא תלויים בטענות של בעלי דין, ואחד מבעלי הדין מוחזק בנכס זה שמוטל בספק.
ספק במציאות
בספק מסוג זה הכריעו בגמרא ש'המוציא מחבירו עליו הראיה' ומחזיקים את הנכס ביד המחזיק בו[6], בגמרא למדו זאת מהפסוק 'מי בעל דברים יגש אליהם', דהיינו התובע יגיש ראיה לבי"ד ואם אינו יכול להביא ראיה לא יגבה[7], או מסברא 'האי מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא', דמי שכואב לו הולך לבית הרופא[8]. ההכרעה לטובת המוחזק אינה מפני איזה ראיה שהרי אף הוא אינו יודע מתי נולד העובר, אלא מפני שאין ביד המוציא הוכחה להוציא מהמוחזק.
מחזיק בממון כוודאי שלו או כספק
האחרונים דנו האם מפני שהמוציא מחבירו עליו הראיה נעשה הנכס שמוחזק בו לממון וודאי שלו או שהדין נותן שאין להוציא מהמוחזק מחמת הספק אבל אינו מכריע שהממון נעשה שלו.
על פי האמור חקרו האם המקדש את האשה בממון זה הם קדושי ספק, והאם יכול לצאת בזה מצוה שצריך שיהיה 'לכם', כגון ארבע מינים, והאם המוציא שתפס מהמוחזק מוציאים מידו[9]. יש שכתב שהדבר תלוי במחלוקת ראשונים האם כהן שתפס מישראל ספק בכור מוציאים מידו[10], דלפי הסוברים שמוציאים מיד הכהן מוכח שהתורה לא חייבה למוחזק להחזירו והממון כשלו ממש הוא לכל דבר, ואילו לסובר שאין מוציאים מידו הממון אינו שלו בוודאי לכל הדינים[11].
ספק בדין
בכל ספק שאין ביד הדיינים להכריע הדין ואחד מבעלי הדין מוחזק בנכס, פוסקים המוציא מחבירו עליו הראיה[12].
המשך סוגי הספק והמוחזק בגליונות הבאים בע"ה.